הון עשיר על משנה ברכות ד:ו

1בקרון . בנוסחאות הרבה לא גרסינן ליה, אבל לפי גרסתינו צריך ליתן טעם למה ניתן בין ספינה ואסדא דהם במים, והוא בארץ לעולם עומד. ונראה דלא זו אף זו קתני, דספינה יש בה בעיתותא דמיא, מחמת הנענוע, הרי תרתי לרעותא, הפחד והנענוע, ובקרון אין בו כי אם הנענוע, ובאסדא אין לה נענוע לפי פי' הר"ב, לפי שאין לה דפנות, אלא מהלכה חלק על פני המים, ומשום הכי אין בה בעיתותא דמיא כספינה, כי יותר בקל תתהפך הספינה מהאסדא, כידוע לבקיאים במלאכתה:

2באסדא . הר"ב פי' עצים הרבה קשורים יחד. והדין עמו דהכי איתא בירושלמי (ה"ה לה:) היא אסדא, היא אסכריא, היא רפסודות, ונביאם רפסודות על ים יפו (דה"י ב' ב, טו) . ותמהני מהרמב"ם שפי' ספינה קטנה מאד אשר יעברו בה נחלים גדולים. שהרי ממקרא זה נראה שמהעצים עצמם שכרתו מהלבנון לצורך בנין הבית עשו רפסודות, מדלא כתיב ברפסודות (דכתיב שם, וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן הַלְּבָנוֹן כְּכָל צָרְכֶּךָ וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת וגו') , וכמו כן במלכים (א' ה, כג) כתיב דוברות, ולא כתיב בדוברות. וא"א לומר בשום ענין שכרתו העצים ועשו מהם ספינות קטנות מאד, ושזה יהיה פירוש רפסודות, שהרי עצים גדולים וגבוהים מאד הוצרכו לבנין הבית. ואין לומר דפירושא דירושלמי הכי הוא, היא אסדא היא אסכריא היא רפסודות, דלכלהו יש להם דין אחד שיכוין את לבו ודיו, ושלא נחית הירושלמי לפרש לנו צורת הכלי, דא"כ קרא דנביאם וכו' דמביא בסוף דבריו למאי אצטריך, הלא אין זה ראיה לדין זה כלל. אלא ודאי ששלשה אלו אינם ספינות משונות זו מזו, אלא כולהו ספינה אחת, אעפ"י שנזכרה בשמות משונות, וזהו דקמל"ן הירושלמי, וע"י המקרא מורה לנו צורתה, והם עצים קשורים כמ"ש הר"ב, ועוד היום במקומנו בדרך זה שולחים העצים ממקומות רחוקים דרך המים ובענין זה. ובערוך (ערך אסדה, ועיע"ש ערך סדה) יש עוד פירוש אחר מלבד זה שכתב הר"ב, ואף הוא יכול להתיישב על הירושלמי הזה:

3בחבר עיר . לשון הרמב"ם חבר שם תלמיד חכם, ופי' חבר עיר חכם המדינה, והוא כנוי בעד תפלת הקהל שלא יתקבצו אלא לפני החכם, ע"כ. הרי שרמז לנו התנא בלשון זה, שישתדלו בני המדינה למנות ש"צ היותר מוכתר בתורה ובמעשים שבעיר. ורמז לנו זה בתפלת המוספין, שאין בם תחנונים כל כך כמ"ש התי"ט, כדי שנדון ממנו קל וחומר לשאר התפלות: