הון עשיר על משנה ברכות ה:ב

1בתחיית המתים . כתב התי"ט בשם ר"י והוא מהירושלמי (ה"ב שם) , דתקנו הזכרת זו בתחיית המתים, על כי הגשמים הם חיים לעולם כתחיית המתים, ע"כ. ונראה דזה רומז למאי דק"ל בטעם איסור כלאי זרעים ע"ד האמת (עיין כתבי אר"י שער המצות פר' קדושים) , דהיא משום שלא להרכיב איזה נפש המגולגלת בזרע אחד, הצריכה תיקון מועט, בזרע אחר אשר בה נפש המגולגלת הצריך תקון רב, ושאינה ראויה לעלות מאותה מדרגה למדרגה אחרת מעולה אלא אחר זמן מרובה, שבהרכבה זו מעכב תיקון הראשונה יותר מהראוי לה. והנה הגשמים מצמיחים האילנות והצמחים, אשר בתוכם מגולגלים הנפשות האלה, ומעלים אותם מדומם לצומח, ואם זה הצומח נאכל לאדם, הרי שהנפש הזה על ידה ראויה מכאן ולהלאה לבא לעולם בצורת אדם, כמו שהיתה בראשונה, נמצא שהגשמים מחיים המתים. וסדר הברכה הכי מוכחת דכתיב בה, משיב הרוח ומוריד הגשם, והדר מכלכל חיים בחסד, והוא שמכלכלם על ידי צאצאי הארץ הצומחים עליה בכח הגשמים, והדר מחיה המתים ברחמים רבים, והם אלו הנפשות אשר היו שם אשר נפלו בקליפות מחמת חולי חטאתם, ונאסרו שם בבית האסורים שלהם, ועל ידי זה הוא סומכם ומרפא אותם ומוציאם מבית האסורים. וזה הוא סומך נופלים, ורופא חולים, ומתיר אסורים. ובזה נ"ל דמתיישב למה נזדעזע העולם דווקא במחיה מתים השני במעשה דר' חייא משום דכבר כיון למדריגות הצריכות לתחיה:

2ושואלין הגשמים בברכת השנים, והבדלה בחונן הדעת . אדקאי בגשמים, סיים מילי דגשמים. ועוד בהבדלה צריך להאריך בה בפלוגתא:

3והבדלה בחונן הדעת . מלשון המשנה נראה דושואלין קאי אף אהבדלה. ואע"ג דההבדלה היא הזכרה, ולא שאלה. מ"מ כללה בלשון שאלה, לרמוז דצריך לשאול בה שאלה, והוא החל עלינו וכו', שצריך להוסיף בה כדאיתא בירושלמי (סוף ה"ב לט:) :