הון עשיר על משנה חלה א:ז

1שאור לחלק . שאור, לרבותא קתני ליה, דאפילו שאור ממליך ועושה אותו פת

2חייב בחלה . לשון הר"ב שדעתו וכו' ויאפה אותה כלה כאחת, עכ"ל. ואין לשון זה מדוקדק, כי אף אם יאפה אותה בזה אחר זה, מכיון שגמר בדעתו לאפותה נתחייבה כלה בחלה. ואפשר דקמל"ן דצריך שיגמור אדם אחר שאינו נחתום שעשה עיסה לחלקה בצק, בדעתו, לאפות שיעור שלם בבת אחת, דמהאי טעמא נתחייב הנחתום, על כי מתחילה היה דעתו לכך, אבל אם זה אדם האחר שעשה עסה לחלק בצק אשר היא פטורה, חשב לאפות קצת ממנה, ובאותו המקצת אין בו שיעור, ועדיין היה דעתו לחלק השאר, ואח"כ חשב לאפות עוד מעט ממנה, שאינם מצטרפים זה עם זה להשלים השיעור אלא אם כן חשב לאפות שיעור שלם בבת אחת, זה יש לדקדק מדברי הר"ב. ולכאורה הדין דין אמת, שהרי תנן (מ"ה) עסה שתחלתה וסופה סופגנין פטורה, וכשתחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבת. והכא נמי תחילתה היתה כסופגנין הפטור, כי נעשת לחלק, ובסוף כאשר הוא אופה כשיעור הרי הוא כסופה עיסה החייבת. אבל כשנדקדק היטב אין הדין כן, שהרי בתר גלגול אזלינן, וכשהיתה פטורה בשעת גלגול לא תתחייב עוד, כגלגול הקדש שהפודה אותה עסה שנתגלגלה ביד הקדש אופה אותה כשאר לחם חול ופטור מן החלה, והא דתנן בתחילתה סופגנין וסופה עיסה דחייבת, ר"ל שכך היתה כוונתו מתחילה, שבעת שהיה מגלגלה גלגול רך היה כונתו לאפותה בתנור ומשום הכי חייבת, אבל אם בעת שהיה מגלגלה היתה כוונתו אף לאפותה סופגנין, אף כי אחר הגלגול נמלך ורוצה לעשותה עסה הרי היא פטורה, שכבר נפטרה בשעת הגלגול ותו לא אתי לידי חייוב, ומשום הכי האיש הזה שאינו נחתום, שעשה עסה לחלק שמטעם זה נפטרה עסתו על כי אמרינן דהואיל ואינו נחתום ודאי לא היתה כוונתו בעת הגלגול ליחדה כלה לעצמו, אם נמלך אח"כ מחמת איזה סיבה לאפותה אפילו כלה ולא לחלקה עוד בעודה עסה, הרי היא פטורה כבתחילה. וכן יהיה הדין בחלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו, אם אירע לו אונס ולא הקדישן, שיכול לאכלן מבלי שיפריש מהם חלה, וכן יהיה הדין בכל כיוצא בזה, ומזה נלמוד כשהענין להפך. וכן יהיה הדין במי שלש פחות מכשיעור ולא היה בדעתו ללוש יותר ואח"כ לש עיסה אחרת פחותה מכשיעור, שאינם מצטרפין ע"י נשיכה או צרוף סל להתחייב, כי מכיון שנתגלגלה הראשונה קודם שעלה בדעתו לצרף לה עסה אחרת כבר נפטרה ותו לא אתיא לידי חיוב. ומדקדוק לישנא דמתניתין ד' פ"ב יש להוכיח כן כמו שאכתוב במקומו בע"ה, וידעתי כי דברים אלו הם תלויים במחלוקת, אבל אני הצעיר הנלע"ד על פי דקדוקי לשון המשנה לשון הזהב כתבתי להלכה ולא למעשה, כי צ"ע גדול קודם שנקל בדברי תורה, כי מצינו לרז"ל דלכמה דברים חששו ואסרום אף על פי שעל קו הדין מותרים הם. וכלל זה יהיה בידך על כל הדינים אשר יצאו מחבורי זה להקל, אבל להחמיר לא יקל בהם עד אשר ימצא שרש הענין, כי כמה הלכות הם משוקעות בלשון המשנה הבלתי נראות לעין, כמו שכתבתי במקום אחר (פאה פ"ו מ"א) בשם ר' יוחנן דירושלמי וגם בשם המדרש:

3נשים . הזכיר התנא בדיני מכלתין אשה כמה פעמים, על כי היא אחת מהמצות המוטלת עליה יותר מן האיש:

4שנתנו לנחתום . רבותא אשמועינן, דאע"ג דהנחתום העושה שאור משלו לחלק נתחייב בחלה, מ"מ כשעושה אותו משל אחרים לאחרים כדי לחלקו בעודו עסה פטור, ולא חיישינן דילמא אתי לאחלופי בשלו:

5לעשות להם שאור . דהיינו לחלקו בצק, אבל אם נתנו לו קמח שיעשה להם לחם לחלקו לחם, הרי זו עסת השותפין, ונתחייבה אעפ"י שאין בשל אחד מהם כשיעור, ולא דמי לשני נשים שעשו שני קבים דריש פ"ג, דהתם כל אחת עשתה עסתה לעצמה: