הון עשיר על משנה דמאי ב:א
הון עשיר על משנה דמאי · Hon Ashir on Mishnah Demai 2:1
Open in the reader →1לכל מקום . כתב הר"ב אפילו מכזיב ולהלן, דהיינו בחוצה לארץ, וכן פי' הר"ש, וגם הרמב"ם פי' כן, והוא דלא כר"ע דפטר פירות הארץ שיצאו חוצה לארץ בריש פ"ב דחלה. ויש לתמוה דהא הלכה כמותו מחבירו (עירובין מו:) , וכן פסקו המפרשים ז"ל הנ"ל, והרמ"בם כבר חזר בו מפי' משנה זו בחבורו (ה' תרומות פ"א הכ"ב) כמ"ש התי"ט, ולו מצינו כמה פעמים שעשה כן, שבחיבורו חזר בו מפירושו, אבל להר"ב והר"ש קשה דסותרים דבריהם שבפירושם זה לזה, ואין לומר דסלה"ו דמשנה זו אתיא דלא כהלכתא, וכר"א דפליג אר"ע התם ומחייב פירות הארץ שיצאו חוצה לארץ, דאם כן הוא הוה ליה לר"ב הפוסק ההלכה בפירושו, להזכיר דבר זה בפירוש כדרכו בשאר המקומות, ועוד דסיפא דמתניתין דקתני והאורז שבחוצה לארץ כל המשתמש ממנו פטור, דפי' הרב אפי' בארץ ישראל, משום דמנכר דהוא מחוצה לארץ, אמאן תרמייה, לא כר"א ולא כר"ע אתי, דהא לכ"ע פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבין, ואין לומר דמתניתין דהכא אתיא כר' יהודה (ירושלמי חלה פ"ב ה"א י.) דס"ל דאף בפירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ פליגי, דר"א ס"ל דפטרי ור"ע מחייב, וא"כ כולה מתניתין ר"א היא. דהא סתמא תנן וסתם משנה ר"מ היא, ור"מ הוא דס"ל דכ"ע מודו בפירות ח"ל דנכנסו לארץ דמחייבי כדאיתא בירושלמי דחלה (שם) , ועוד דבירושלמי פ"ק דדמאי (ה"ג ד:) אמרינן שהלוקח מן החמרים בצור חייב בדמאי, מפני שחזקתן מהארץ, ופסקו הרמ"בם בפ' י"ג מהל' מעשר (ה"ה) , הרי מפורש דמתניתין דמחייבי פירות הארץ שיצאו חוצה הלכתא היא. לכן נלע"ד דס"ל להר"ב דע"כ לא פליגי ר"א ור"ע, אלא בחלה משום דבה כתיב (במדבר טו, יח) שמה, שמשם מביאים ראיה לדבריהם כל אחד לפי סברתו כדאיתא בירושלמי דהתם (חלה שם) , אבל בתרומות ומעשרות כ"ע מודו דפירות הארץ מחייב אפילו חוצה, ופירות חוצה מפטרי אפילו בארץ, דבהו לא כתיב שמה, ומתניתין אתיא ככ"ע, אבל על הרמב"ם בחבורו צ"ע דסותר דבריו, שהרי פסק בפ"א מה' תרומות (הכ"ב) דפירות הארץ שיצאו חוצה פטירי אף מתרומת ומעשרות מהאי דרשה דשמה, ואפילו מדבריהם פטירי מהאי דרשה דשמה, וא"כ איך פסק האי דהחמרים שהביאו פירות לצור דמחייבי משום דחזקתן מהארץ הם, הלא כשיצאו חוצה מפטרי, וע"ש כי כמה דינים כיוצא בזה פסק והם כלם מהירושלמי, והם סותרים הכלל אשר כלל בדרשה דשמה, כי אנכי לישב פי' המשנה באתי, ומה שפירשתי בה נלע"ד עיקר:
2שבחוצה . לפי דברי הר"ב פירושו של חוצה, אלא דמסתמא הוא בחוץ, דמה לו להיות מובא בא"י, שיש ממנו בתכלית היפוי, וזה מובדל ממנו בתכלית ההבדל, וא"א להונות בו בני אדם: