הון עשיר על משנה דמאי ד:א

1ושכח . דווקא, הא הזיד לא, ירושלמי (ה"א טז:) :

2בשבת . אשואלו ואיאכל קאי, למ"ד משום אימת שבת מירתת ולא קא משקר כמ"ש הר"ב, דלמ"ד דמשום כבוד שבת, היתירו אפילו שאלו בחול כגון שהיה רחוק מביתו ולא יכול לעשרם כי לא יכנס לביתו עד אחר שהחשיך היום שרי, כי גם זה בירושלמי (שם) :

3אמר לו אחר שאינו נאמן על המעשרות . משום סיפא דחשיכה לא יאכל, דהוי לא זו אף זו, נקט ליה. ועוד אצטריך לאשמועינן דדוקא בלא מצאו המוכר כדתנן לא מצאו, אז אוכל בשבת על פי האחר, אבל בלאו הכי לא יאכל כי אם על פיו של המוכר עצמו, שהוא מירתת מפניו וירא יותר מכלם לשקר ולהאכיל לו דבר האסור:

4שחזרה למקומה . מכלל דבשלא במקומה אינו צריך שאלה דאינה מדמעת, ובהא פליג ר"ש בירושלמי (ה"א יז:) וקאמר דאף שלא במקומה מדמעת, וכותיה פסק הרמב"ם (ה' מעשר פי"ב ה"ד) . וטעמא נ"ל מדאמרינן בירושלמי (שם) ר' בון בר חייא בעא קומי רבי זעירא, מאן דאמר מדמעת מדמעת, ושאינה מדמעת אינה מדמעת, ניחא, מאן דאמר למקומה מדמעת, שלא למקומה אינה מדמעת, מה בין למקומה בין שלא למקומה, על רבי חגיי אמרין כדין הוא מימר משה דאנא אמר טעמא, מאן דאמר מדמעת שהיא מתרת השריים לאכילה, מאן דאמר אינה מדמעת שאינה מתרת השריים באכילה. פי' כשנפלה למקומה מדמעת, מפני שעל אותם השריים יש לה דין ושם תרומה ממש, שעל ידה הם מותרים, אבל שלא במקומה אינה מדמעת, מפני שעל אותם השריים אף כי תרומה היא, הואיל וא"א לתרומה זו להתירם באכילה, שהרי תנן (פ"ה מי"א) תרם מן הדמאי על הדמאי תרומה ויחזור ויתרום, אינה חשובה תרומה לגבי אותם השריים לעשותם מדומע, ה"ט דדווקא בדמאי פליגי ולא בודאי, שהרי בודאי יכול לתרום מזה על זה, ומשום הכי כח התרומה שלא במקומה הוא ככחה במקומה, וגרסינן עוד התם הורי רבי לא כהדא דר' חגיי, אמר רבי זעירא אתא עובדא קומי דר' חנינא והורי כר"ש השזורי, ר' אחא בשם ר' יונתן אין הלכה כר' שמעון שזורי, ע"כ. וס"ל להרמב"ם ז"ל דר' זעירא ור' חגאי אמרו דבר אחד, ור' יוחנן פליג עלייהו, ופסק כר' יונתן בהא דאף שלא במקומה מדמעת דלא כר"ש השזורי, דס"ל דעד כאן לא נפסקה הלכה בגמרין דבבלי (חולין עה:) כר"ש השזורי, אלא לענין השאלה בחול, דרבנן פליגי עליה, או אפשר דס"ל דר' זעירא פליג אר' חגאי, ושר"ש השזורי ס"ל כר"ש דאף שלא במקומה מדמעת, והאי דתנן במתניתין שחזרה למקומה דברי המחבר ר' הם, ולא דברי ר"ש השזורי, והראיה דלא תנן ר"ש השזורי אומר תרומת מעשר של דמאי שחזרה וכו', אלא תנן תרומת מעשר של דמאי וכו' ר"ש השזורי אומר וכו', אבל ה"ה לר"ש השזורי אם חזרה שלא במקומה, ומכיון דבבבלי איפסק הלכתא כר"ש השזורי פסק הרמב"ם כותיה בכל, דלא כת"ק דמתניתין, ובזה נחה הרגשת התי"ט בהא. ועוד אפשר לומר דאפילו ת"ק דמתניתין ס"ל דאף שלא במקומ' מדמעת, ודנקט במקומה לרבותא דאפילו במקומה ס"ל לר"ש השזורי דנאמן בחול משום אימת דמוע, ולא חייש דילמא יסמוך עליו בתחלה עד שלא הורמה: