הון עשיר על משנה דמאי ד:ב
הון עשיר על משנה דמאי · Hon Ashir on Mishnah Demai 4:2
Open in the reader →1והוא אינו מאמינו . אף אם הוא נאמן לאחריני, אוכל עמו ואע"פ שאינו מאמינו דשויה אנפשיה חתיכא דאיסורא, משא"כ לגבי לוקח דלעי' דאינו נאמן סתם קתני, דאפשר שאם לא היה כן הוא היה מאמינו, ואף למאן דגריס בסיפא אינו נאמן, אתי שפיר לפרש והוא אינו מאמינו דרישא דווקא, והכי קאמר לא מבעיא אם הוא נאמן אלא דהוא אינו מאמינו דיש להקל בו בשבת ראשונה, דאנן סהדי דהוא נאמן, אלא אע"פי שאינו נאמן לכ"ע אוכל עמו, א"נ אע"פ אסיפא קאי, והכי קאמר אע"פ שאינו מאמינו, דאיכא למימר מה מועילו שיאמר לו מעושרין הם, דמ"מ אינו מאמינו במה שאמר לו, וא"כ הואיל ומשם איבה התירו לו נתירנו אע"פ שלא יאמר כלום, והכי נמי איתא בירושלמי (ה"ב יז:) ר' חנינא א"ר ירמיה בעי אם מפני דרכי שלום למה לי בלבד שיאמר לו מעושרין הן, ע"כ. אפילו הכי בעינן שיאמר, וזהו ובלבד שיאמר:
2אע"פ שנדר ממנו הניה . נראה לפרש האי אע"פי, לפי פי' הרב כך, לא מבעיא כשהדירו כמו ברישא, שאמר לו קונם מה שאתה נהנה לי אם אין אתה סועד אצלי, דליכא כל כך איבה אם לא יבא לסעוד, דיכול נמי לומר דלא בא לכתחיל' לסעוד אצלו כדי שיחול הנדר ולא יהנה ממנו, ושכוונתו רצויה עמו כדי שלא יטריח עצמו פעם אחרת להוציא ממון בשבילו, אלא אע"פי שנדר המזמין ממנו הניה, שאמר לו קונם שאיני נהנה לך אם אין אתה בא לסעוד אצלי, שאם לא יבא איכא משום איבה ודאי, דיאמר דמשום הכי לא בא כדי שיחול הנדר ולא יהנה עוד ממנו כי אינו חפץ בו, אפילו הכי הואיל והוא שבת שניה לא יאכל עד שיעשר. אבל על פי פירוש הרמב"ם שפירש הרישא בשבועה לא ידענא מאי רבותא דאע"פי, דהא חמירי שבועות מנדרים. ואפשר לומר נמי דבר מה, על דרך מה שכתבתי בפי' הר"ב, דהואיל והכ' תלה הענין באיסור הנאה, איכא משום איבה יותר מברישא, אבל מ"מ פי' הרב יותר מתישב שאין ברישא רבותא מדסיפא כלל, משא"כ לפי' הרמב"ם דברישא נמי איכא רבותא, דשבועה חמירא: