הון עשיר על משנה דמאי ה:ב

1הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר . ואילו חלה לא קתני אצלם, אע"ג דאף היא מפריש אותה כדתנן בסיפא, לרמוז דאינו מן המבחר להמתין ולהפריש התרומה גדולה עד שתתחייב העיסה בחלה, שהרי קי"לן דא"א לגורן שתעקר אלא אם כן נתרמה התרומה גדולה, כדאיתא בירושלמי פ"ג דמעשרות (ה"א טו.) . ואין דרך בני אדם לעשות תבואתו עיסה בגרן, ואם יפריש החלה עד שלא תעשה עיסה, הא קי"לן דאינה חלה, כדתנן (חלה פ"ב מ"ה) המפריש חלתו קמח אינה חלה. ועוד לא קתני חלה אצלם משום דהיה צריך לתת שיעור כמה צריך ליטול לשלשתם, ובחלה לא פסיקא ליה משום דלא דמי בעל הבית לנחתום, דלבעל הבית הוא א' מכ"ד ולנחתום א' ממ"ח, ומשום הכי סתם דבורו וקתני סתם בסיפא והשאר חלה, ולפי זה אין אנו צריכים לטעם שכתב התי"ט דלא קתני לה וכדאיתא בירושלמי דנוטל אחד מעשרים, משום דאין החשבון מצומצם. דאף מבלי החלה אין החשבון סאה חשבון מצומצם, והגם כי מתניתין כר"א בן גומל דשרי להפריש תרומת מעשר בעין יפה, מ"מ אין השיעור הנזכר במתניתין שיעור הראוי לו דווקא, ואם היה מזכיר עמו אף שיעור החלה, ולא היה מדקדק בשיעורה שלא להאריך, מה איכפת לנו הא מ"מ כל ששיריה נכרים חלה היא לכ"ע דהכי קי"לן, אלא ודאי הוא כמו שכתבתי דמשום דמתניתין בכל אדם איירי, ושיעור חלה דידהו לא פסיקא דלא ראי זה כראי זה, משום הכי סתם דבורו ולא פירש ברישא כמה יפריש עוד מלבד הסאה, בשבילה:

2נוטל אחת משלשים ושלש ושליש . אם לא כיון התנא האלקי בלשון זה, לסוד הידוע בפסוק (ישעיה מ, יב) וכל בשליש עפר הארץ. כי עפר הארץ העליונה היא היא המצמחת פרי התרומה גדולה והתרומת מעשר כידוע, והיא אחת משלשי' ושלש ושליש, כי יוצאה בשליש העליון דתפאר"ת ישראל, והיא כנגד נה"י דידיה שהם שלש', וכל אחד כלול מעשר הרי שלשים, ועליהם נאמר (שמות יד, ז) ושלישים על כלו. כידוע, כי על ידי שלישים הארץ העליונה האירם מכבודה. לא ידענא מה בא לאשמועינן בלשון המשולש הזה הארוך, במקום שהיה יכול לקצר ולומ', נוטל שלש ממאה, וכזה ראה וקדש בירושלמי פ"ז דגרסינן התם, מי שיש לו כלכלה והוא מבקש לעשרה, נוטל שני תשועין (פי' ב"פ תשע) ותישוע של תישוע (פי' אחד שהוא תשיעית של תשע) שהן עשר, מעשר, ותשע מעשר שני, ויאמר תשע עשרה, אמר ר' זעירא דברי חכמים וחידותם ע"כ:

3ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן וכו' . שיעור התרומת מעשר דאוריית' הוא, משא"כ שיעור התרומה גדולה, לפיכך ראוי להזכירו בפירוש, משום הכי לא קיצר התנא לשונו ולימא מתחילה תרי ממאה ממה שיש כאן הרי הם תרומה על הכל, והשאר מעשר וכו'. וליכא למימר דמשום דתרומה גדולה אינה ניטלת אלא מאומד, משא"כ התרומת מעשר שאסור להפרישו מאומד, קתני השיעור מדוקדק דאחד ממאה בתרומ' מעשר, והשאר בתרומה גדולה, דהא מתניתין כאבא אלעזר בן גומל אתיא (גיטין לא.) דמתיר להפריש אף התרומת מעשר מאומד כמו התרומה גדולה ממש, דדריש ונחשב לכם תרומתכם (במדבר יח, כז) דמשם אנו למדים לתרום מאומד, בשתי התרומו'. אבל לדידן דקי"ל דלא כותיה הין הכי נמי דהאי טעמא נמי שייך למימר בלשון זה, ה"ט דהעתיק הרמב"ם בפ"ג מה' תרומות משנה זו כצורתה, כנראה שבלשון זה דווקא צריך להפריש, אלא דלדידיה אותו האחד ממאה יצטרך למדדו כדינו, משא"כ לאבא אלעזר בן גומל דמתניתין כותיה אתיא, דאומר אחד ממאה ממה שיש כאן בלי מדידה, א"כ אפילו לפסק הלכה אינו צריך למדוד אותו האחד, דטעמא מאי אמרו שימדוד התרומת מעשר כדי שלא יפחות מליתן לכהן שיעורו דהוי דאורייתא, והכא כיון שמדד סאה אחת, והיא כלה לכהן, כי שני שלישיה תרומה גדולה ושליש תרומת מעשר, א"א שיפסיד הכהן כלום, ולא אתיא מתניתין כאבא אלעזר בן גומל דווקא, אלא במאי דשרי לישראל להפריש התרומת מעשר, דסברא דידיה היא בפ' כל הגט (שם) והכי הלכתא, אלא דעיקר המצוה על הלוי מוטל, וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מה' תרומות, אבל לענין הפרשת התרומת מעשר מאומד, אתיא ככ"ע, דלדידיה מקרי אומד הואיל ומעורב הוא עם התרומ' גדולה, ובאמת א"א שאומד זה יזיק לכהן מהטעם שכתבתי. ועוד מתניתין יכולה להיות ככ"ע, ובבן לוי שלקח את הגורן קודם שימרח, שהמעשרות שלו ועליו מוטל להפריש התרומה גדולה והתרומת מעשר איירי, ומ"ש הרב דאתיא כאבא אלעזר בן גומל, סברת הר"ש היא ולא נזכרה בש"ס, וה"ט שלא הזכירו הרמב"ם בפירוש, ואע"ג דקתני אחד ממאה לתרומת מעשר, ואין זה אלא כאבא אלעזר דס"ל בפ' כל המנחות (מנחות נה.) דשרי ליקח תרומת מעשר בעין יפה, דבלא עין יפה פחות מאחד ממאה הוי, מ"מ אין שום דוחק לומר דאחד ממאה לאו דווקא, וכמה משניות כיוצא בזה מצינו ואתו ככ"ע: ואחרי כתבי זה ראיתי בירושלמי דמשנה זו וה"ג שם (ה"ב כא:) הרי הוא בצד זה חולין טבל, ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר, נמצא מקדים, ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה, נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה, מתוך שהוא אומר הרי הוא בצד זה חולין טבל, או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום, ע"כ. דמתחילת הענין עד נמצא מקדים הוא מובן, ומשם ואילך נ"ל דהכי פירושו ויאמר וכו' תרומה, פי' גדולה, ועל תרי ממאה יאמר כן, וכמו שהקשתי לעיל, ומשני נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה, פי' על התרומת מעשר, שכשקבע תרי ממאה בסאה ההיא לתרומה גדולה, כאשר יאמר על השאר שהיא תרומת מעשר, אם לא צמצם במדידת הסאה ההיא, נמצא שיפחות בתרומת מעשר אם תהיה פחותה, וזה אסור, או יוסיף בה אם תהיה סאה גדושה, ואין זה ראוי אלא למאן דס"ל דנטלת מאומד שאין כן הלכה וכמ"ש לעיל, מתוך שהוא אומר וכו', או פוחת על התרומה, פי' גדולה, שעליה אומר והשאר, אין בכך כלום, שהרי נטלת מאומד ובעין יפה, ואין קפידא אם יוסיף בה בהיות הסאה גדוש', ואף אם יפחות בה בהיות הסאה מחוק' לא עבר אדאוריית', שהרי חטה א' פוטרת את הכרי, ואין שום דוחק לפרש לשון א' בשתי תרומות, כי ירושלמי הוא שדרכו לקצר בכל מקום:

4והשאר חלה . הא לא דמי למה שפרשתי במשנה א', שהרי הכא המעשר ראשון צריך ליתנו ללוי, דבודאי איירינן, אלא דסירכא דהתם נקט: