הון עשיר על משנה כלים ל:ד

1אמר ר' יוסי אשריך . מלכה העליונה הממונת על מסכת כלים, כמשאז"ל (שהש"ר פ"ו ב) ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות, כי באמת על כל אחת ואחת ממונה מלאך אחד, כמבואר בזהר ויקהל (דף רו:) על ג"ן פרשיות, אלא שהמשנה להיותה בסוד השכינה מלכות שמים נקראים המלאכים הממונים על מסכתותיה בשם מלכות, ועל המלכה הממונת על המסכתא הזאת אמר ר' יוסי אשריך שנכנסת בטומאה, אשר סודה בקליפה כידוע ליודעי חן, שמהאי טעמא עיקם הכתוב כמה תיבות לפעמים שלא להוציא שם זה של טומאה מפיו כמשאז"ל (פסחים ג.) על פסוק (דברים כג, יא) [כי יהיה בך] (וה)איש אשר לא יהיה טהור. ואעפ"כ נתאמצת ויצאת בטהרה שאין לקליפה שליטה עליך עוד, ולכן אשריך שאילולי יצאת בשם טומאה לא היה זה סימן טוב לך שתעמוד על הפרק בתוך הקליפה דהיינו בשם טומאה. ועל כי על הכלים שלטה בהם הקליפה יותר מכל דבר, מחמת הכלים שנשברו שמאותה שבירה נתהות הטומאה לעולם כידוע לי"ח, קרא עליהם אשרי, שזכו אעפ"כ לצאת בטהרה, מה שלא עשה כן במסכת אהלות, אע"פ שגם היא מתחלת בטומאה שנים טמאים במת, ויצאה בטהרה שהמשנה קודם האחרונה קא מסיימא נמנו על קני וטהרוהו, ובמשנה שאחריה שהיא האחרונה ממש קתני עשרה מקומות אין בהם משום מדור הגויים וכו' שזה הוא סימן טהרה להם. משום דהתם אינה תמיהה שאעפ"י שנכנסה בטומאה תצא בטהרה, שהרי אהלות דמדברת בדיני אהלים הנה שרשה באהל העליון שהם אותיות לאה, שאין לטומאה שום שליטה במקומה כידוע ליודעי חן, משא"כ הכלים שהם במדרגה יותר תחתונה כמו שאמרנו במקום שליטת הטומאה, ולכן ראוי לומר עליהם אשרי בצאתם ממנה בשלום דהיינו בטהרה, כי זה הוא סימן לטוב הצפון להם לעתיד לבא שיטהרו מכל וכל, בענין שלא תהיה לטומאה עוד שליטה עליהם כי תאבד זכרה כדכתיב (זכריה יג, ב) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ואעפ"כ אין הענין יוצא מידי פשוטו, כי מדברי ר"י למדנו שאעפ"י שמסכת כלים נחלקה בתוספתא לתלתא בבי של עשרה עשרה פרקים לכל בבא כתלתא בבי דנזיקים, כי באמת דומה להם שכל הנזיקים משבירת הכלים נתהוו כמו שאמרנו, אעפ"כ שלשתם למסכתא אחת נחשבו דומיא דתלתא בבי דנזיקין, שנכנסה בטומאה ויצאה בטהרה, וזה לא תמצא אלא דווקא בחשבך התלתא בבי כאחת, שמתחלת אבות הטומאות וגומרת באפרכס של זכוכית טהורה, שמבלעדי זה לא תמצא המאמר הזה קיים. שהרי הבבא ראשונה יוצאת כמו כן בטומאה, שכן סוף פרק העשירי הוא כל שיש בה משקה טופח טמאה. והבבא שניה כמו כן תחילתה וסופה היא טומאה, שהרי תחילת הפרק האחד עשר הוא כלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאין, וסוף הפרק העשרים הוא ונשתיירו בה שלשה מעדנים של ששה טפחים טמאה, מחצלת מאמתי מקבלת טומאה משתנקוב והיא גמר מלאכתה. והבבה השלישית תחילתה וסופה היא טהרה, שכן תחילת הפרק האחד ועשרים הוא הנוגע בכובד העליון בכובד התחתון בנירי' בקירוס ובחוט שהעבירו על גבי הארגמן ובעירה שאינו עתיד להחזירה טהור, וסוף הפרק השלשים הוא הא דתנן האפרכס של זכוכית טהורה, הרי שאין מאמר ר"י שאמר שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה קיים אלא בחשבנו התלתא בבי לאחד, ונפקא מינה לכללי סתם משנה ומחלוקת כידוע:

2כלים מתחיל באלף ומסיים בהא, כי אלף החמשי כלו מראשו ועד סופו היה כלי המקבל טומאת הגלות הזה המר, בטומאת ארץ העמים אשר בארבע רוחותיה פיזר אותנו הקב"ה ויגאלנו מהרה אכי"ר:

3סליק מסכת כלים. של עשירים ודלים: עון חטא וגם אשמה אתה ממך תעלים. כי תלמוד בדין טומאה גם כל דין אשר בכלים: