הון עשיר על משנה כלאים ז:ח

1ושאינו נקוב אינו מקדש . אבל אסור לעשות כן, ואם עשה מכין אותו מכת מרדות, כן פסק הרמב"ם בפ"ה מ"ה כלאים. אבל לפי הנראה אף הזרע מותר:

2רש"א זה וזה אוסרין . בנסחת הירושלמי גרסינן אסורין. והיא גירסא נכונה, ובתרתי פליג את"ק, דמחמיר בעציץ שאינו נקוב, ומקל בעציץ נקוב:

3המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים אסור . אבל כשאינו נקוב, הואיל וכשהניחו בארץ אינו מקדש דבהכי איירינן לעיל, לא נאסר בהעברתו. זה היה נראה לפום ריהטא, אבל לפי האמת אינו כן אלא נתוסף בו קולא דאפילו איסור אין בו, וכן נראה ממ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' כלאים (הכ"ג) אסור לעבור בעציץ נקוב וכו'. ולא הזכיר שום איסור בהעברת שאינו נקוב, אלא קאמר הכי (שם הט"ז) וכן הזורע בעציץ שאינו נקוב המונח בכרם לא קדש אבל מכין אותו מכת מרדות:

4אם הוסיף במאתים אסור . הנה להבין ענין זה על בוריו הנני מוכרח להעתיק הירושלמי (ה"ו לה.) , ז"ל שמואל אמר במעביר תחת כל גפן וגפן, אמר ר' יוחנן לאויר עשרה היא מתניתא, העביר חמשה עציצין נקובין תחת גפן אחת, תפלוגתא דר' אלעזר ור' יוחנן, האוסר אינו נאסר ושאינו אוסר נאסר, אבל אם העביר עציץ אחד תחת חמש גפנים כל עמא מודוי שהאוסר נאסר, ע"כ. והנה הר"ש ז"ל העתיק הירושלמי זה וממנו למדתי דעציצין נקובין גרסינן, כי בנוסחא שלפני כתוב שאינן נקובין, ואין ספק דטעות הוא. דאת שאינם נקובים אפילו בהנחתם לא נאסרו כמ"ש לעיל, ומ"מ פי' הר"ש ז"ל בירושלמי זה לא רווה צמאוני כלל, חדא דהעיקר יותר סתום והיא המימרא דשמואל חיסר ולא פירש בו כלום, ושארית הירושלמי פירשו בדרך הבלתי מתישב על הירושלמי אשר אעתיק עוד, כי ממה שאפרש בע"ה על פי אותו הירושלמי יראו באמת אמיתות הענין בלי שאעתיק לשון הר"ש להשיג עליו, ומכלל זה יוצא מימרא דר"י דאויר עשרה, דבפי' מימרא זו איני חולק עליו כלל כי הוא מוכרח מאד מהירושלמי אשר אעתיק עוד: וראשית דבר אפרש מימרא דשמואל, והוא דקאמר דהאי דאמרינן במתניתין דהזרע נאסר כשהוסיף מאתים בעברו תחת הגפן, היינו כשהעבירו תחת כל גפן וגפן, דנמצא דלא הוסיף מאתים תחת גפן אחת אלא בין כל הגפנים, ומשום הכי אע"ג דהוא נאסר שהרי הוסיף מאתים בין הגפנים ולא יצא מהם בין גפן לגפן, שאילו יצא בין גפן לגפן אינם מצטרפים כל ההעברות זה עם זה אם הוסיף בין כלם מאתים מלבד היציאה, על כי טעם הוספת מאתים הוא תלוי בדין ביטול הכלאים כמו שפירשו כל המפרשים, ומשום הכי בכל יציאה ויציאה ראשון ראשון בטיל, משא"כ כשלא יצא כלל מן הגפן, דאעפ"י שהלך מגפן לגפן מ"מ הרי איסורו מתרבה והולך בו בלי הפסק זה אחר זה, דלא אמרינן בכה"ג ראשון ראשון בטיל, שהרי אפילו בהיותו מונח ממש בגפן אינו מוסיף כל שיעור המאתים ברגע אחד, אלא מוסיף והולך מעט מעט ואפילו הכי מקדש ולא אמרינן ראשון ראשון בטיל, מ"מ כשלא הוסיף כל המאתים תחת גפן אחת לבד אלא בין כלם לא נאסרו הגפנים, אף אם כלם נכללים בכרם אחת, דהדין נותן שהזורע כנגד אחת מגפני הכרם דנאסרו כל החמש גפנים העומדים עמו בצורת כרם אע"פ שארבע מהם רחוקים מן הזרע שיעור הראוי, משום דלא דמי דהתם הזרע עומד כנגד אותו הגפן שנזרע שם עד שבא לכלל איסור, משא"כ הכא דקודם איסורו הוא נעקר מאותו הגפן והולך לו אל הגפן האחר וכן מגפן לגפן, הא למה זה דומה לזורע כנגד גפן אחת מחמשה גפנים ועוקרו קודם איסורו וחוזר ונוטעו כנגד גפן אחר, וכן עושה עד כלות כל החמש גפנים, ובגפן החמישי כמו כן עוקרו קודם שיגיע לכלל איסור, דבכי האי גוונא לא נאסר לא הזרע ולא הגפנים, דבעקירתו אשר עושה מגפן לגפן מבטל בכל פעם כל מה שנתגדל, והרי הוא כיוצא מן הכרם בין גפן לגפן, אבל אם הלך וחזר תחת גפן אחת לבד עד שהוסיף מאתים, הרי הוא כאילו היה מונח שם, שהרי שם עמד לעולם עד שגמר לאסור ומקדש אותו הגפן לבד אם היא יחידית, ואם היא בכלל הכרם מתקדש כל הכרם על ידה, דדמי כאילו זרע כנגדה ולא עקר הזרע עד שהוסיף מאתים, שהליכתו בתוך הכרם עם העציץ ממקום למקום לא חשיבא עקירה, שהרי הזרע מתגדל והולך לעולם, אבל בעברו מגפן לגפן אע"פ שלעולם מתגדל והולך, מ"מ לא נתגדל שיעור האוסר תחת הגפן האחד לבד, ולגבי הגפן אשר יוצא ממנה הרי הוא כאילו נעקר ממנה והלך לו, וזה הוא דקמ"לן שמואל בצחות לשונו: ורבי יוחנן חידוש אחר אשמועינן, דלאו דווקא נאמר דין זה בתחת הגפן, אלא אפילו עבר עליה באויר עשרה, שאין העציץ גבוה ממנה עשרה טפחים, דינו הכי. וזה הוא דקאמר לאויר עשרה היא מתניתא, וטעמא נראה לי משום דעד עשרה רשות הגפן מקרי, משא"כ למעלה מעשרה דהוא רשות אחר. ואין לפרש לאויר עשרה סמוך לארץ, ודלהקל אתא דלא נחמיר בהעברה אלא אם כן העבירו באויר עשרה סמוך לארץ, ולעולם תחת הגפן, אבל למעלה מעשרה אפילו תחת הגפן וכ"ש באויר שלמעלה מן הגפן דאין בו איסור כלל, שהרי בירושלמי דהאי פירקא הלכה ב' (לב:) גרסינן ר' בון בשם ר' חייא בשם ר' שמואל בר יצחק לאויר עשרה היא מתניתין (פי' אף על גבי הגפן וכו' דתנן במתניתין, ופשוט הוא דאאותה בבא קאי מדפליג עליו ר' שמואל בר זירא וקאמר דעל גבי זמורה היא מתניתין, ואין שום בבא במשנה זו שתתישב עליה פלוגתא זו כי אם בבא זו, הרי מוכח דהאי אויר על גבי הגפן הוא ולא תחתיה, ועוד דגרסינן התם אמר ר' יוסי הוינן סברין מימר כרם יש לה אויר, גפן יחידית אין לה אויר, מן מה דאמר ר' בון וכו' לאויר עשרה היא מתניתין, הדא אמרה אפילו גפן יחידית יש לה אויר, ע"כ. ואי אמרת דהאי אויר ר"ל תחת הגפן ולהקל, מאי אפילו גפן יחידית, אדרבא כ"ש גפן יחידית דהיא קלה מכרם דבעינן תנאי זה לאוסרה, אלא ודאי הוא כמו שאמרתי דהאי אויר הוא למעלה להחמיר, וכמו שפי' כמו כן הר"ש:

5העביר חמשה עציצין וכו' . קודם שאפרש בבא זו הנני מוצרך להעתיק הירושלמי דמשנה ד' (ה"ג לד.) בדין המסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו וכו', אמר ר' יוחנן הכל מודים בענבים שאסורות, אמר אלעזר האוסר אינו נאסר ושאינו אוסר נאסר, מה פליגין במסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו, אבל המסכך גפנו של חבירו על גבי תבואתו כל עמא מודו שהאוסר נאסר, ע"כ. והנה אין ספק דבין הגפן ובין הזרע תרויהו אסרי לאהדדי, דלא שנא קדם הזרע לגפן או קדם הגפן לזרע דלעולם תרויהו קדשי, וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ה מה' כלאים, ואם כן הוא האי דקרי הכא לזרע אוסר ולגפן נאסר, צ"ל דהוא משום דכתיב (דברים כב, ט) לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש וכו'. ולא כתיב לא תטע כרם בזרעך פן תקדש וכו', דנראה מלשון זה דהזרע הוא האוסר: וזהו פירושא דירושלמי, הכל מודים בהאי דמסכך גפנו דאע"פי שאינו אוסר התבואה של חבירו דהגפן עצמו שהיא שלו נאסרה, א"ר אלעזר איך אפשר שיודה ר"י ור"ש בזה אם האוסר שהוא הזרע לא נאסר מפני שאינו שלו, דהכי סל"הו שאינו אוסר, שהיא הכרם נאסר בתמיה, במאי קמפלגי ר"י ור"א במסכך גפנו ע"ג תבואת חבירו, שהאוסר הוא של חבירו והנאסר הוא שלו, אבל המסכך גפנו של חבירו ע"ג תבואתו כ"ע מודו שהאוסר שהוא הזרע שלו נאסר, שהרי אין כאן מקום לק"ו, דהבלתי נאסר להיותו של חבירו הוא הגפן, הנקראת אינה אוסר לגבי הזרע, אבל הזרע שהוא שלו נקרא האוסר ומשום הכי נאסר, ואתי שפיר למימר האוסר נאסר ושאינו אוסר אינו נאסר, ועל פי זה יובן ענייננו העביר חמשה עציצים נקובים תחת גפן אחת, היא פלוגתא זו דר"א ור"י, האוסר אינו נאסר ושאינו אוסר נאסר, שהרי הגפן הזאת הוסיפה בזמן הזה אשר עברו בתוכה עציצים אלו מאתים דודאי בהכי איירינן, וכשלא יצא אחד עד שנכנס חבירו נמי איירינן, דבכי האי גוונא נאסרה מהטעם שכתבתי בפירוש המימרא דשמואל, אבל החמשה עציצים אלו אף כי הוסיפו מאתים של אחד מהם בין כלם, מ"מ שום אחד מהם לא הוסיף מאתים תוך הכרם, אלא שנצטרפו כלם לאסור הגפן שבעבור כלם היא הוסיפה מאתים, ומשום הכי קמפלגי ר"י ור"א, דלר"י אף כי הגפן נאסרה מ"מ העציצים מותרים, ולר"א אף העציצים אסורים מק"ו, שאם מה שאינו אוסר דהיינו הגפן נאסר האוסר דהם הזרעים אינו נאסר בתמיה, והאי ק"ו עצמו אתי מק"ו, שאם למעלה במסכך גפנו עשאו להקל כ"ש שיעשנו הכא להחמיר, אבל אם העביר עציץ אחד תחת חמש גפנים כ"ע מודיי שהאוסר נאסר, והוא דזה העציץ הוסיף מאתים בין כל הגפנים, אבל כל אחת מאלו הגפנים לא נאסרו מחמת העציץ זה, שהרי לא הוסיף מאתים תחת שום אחת מהם אלא בין כלם ומהטעם עצמו שכתבתי לעל בפירוש המימרא דשמואל, ואף על פי שהם לא נאסרו מודה ר"א שהאוסר והוא העציץ נאסר, שהרי אין כאן מקום לק"ו שמה שאינו נאסר היא הגפן הנקראת אינה אוסר והנאסר הוא האוסר, ואף כי יש לדקדק בהאי ק"ו דר"א, מ"מ פשוטן של דברים וכוונת הש"ס לפי הנראה לע"ד כך היא, וממילא המשנה מתפרשת. והא דנקט חמשה עציצים לאו דווקא הוא, דה"ה פחות או יותר, אלא משום דקאי התם במנין זה דבעי התם לעיל מהאי מימרא נטע חמשה גפנים בחמשה עציצים אי חשיבי כרם או לא קתני נמי ליה הכא ואגבן בסיפא נמי קתני חמשה גפנים, אבל ה"ה לג' או לד' גפנים דלא אתו לכלל כרם, דמודה ר"א דהאוסר נאסר: