הון עשיר על משנה כלאים ח:ו

1חזיר מין בהמה . אי הוי חזיר הבר, קשה אמאי לא פירשו כשור הבר. ואי לא, קשה למאי אצטריך כי מקרא מלא הוא. וכי תימא משום דכתיב (ויקרא יא, ב) זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה. דמשם אנו למדים (חולין עא.) (דחיה בכלל בהמה) [דבהמה בכלל חיה], ואיכא למטעי ולמימר דכולהו מין חיה הם, משום הכי תני חזיר, ושייר לאחריני כדרכו דתנא ושייר. קשה אמאי לא נקט גמל דכתיב (שם, ד) ברישא, ואי לית בשאר מינים יערי כי אם בחזיר וכדכתיב (תהלים פ, יד) יכרסמנה חזיר מיער. אתי שפיר, ובדידיה אית למטעי ולמימר דאף הגדל בבית והוא הנזכר בתורה סתם יהיה חיה כמוהו, ולפיכך הוצרך להשמיענו דמין בהמה, משא"כ באחריני דאין שום גילוי במקרא שיהיה במינם יערי, ולפיכך ליכא למטעי ולהוציא קרא מפשטיה ולמימר דהוי חיה ומשום הכי לא אצטריכו, וכ"ש דאיכא למימר תנא ושייר, אע"ג דאית להקשות עליו כדאקשינן, כל זה יש לומר בדוחק:

2ערוד . הוא חמור הבר, והחמור הוא מין בהמה, אבל הפיל והקוף אין במינם בהמה משום הכי לא כללם בחיה אחת:

3למשוך ולחרוש ולהנהיג . לעיל במשנה ב' באיסורא הקדים החרישה שאסרה תורה בפירוש, ואח"כ המשיכה שלא נזכרה בתורה, ואח"כ ההנהגה שאינה דומה לחרישה כמו המשיכה, שמשיכת העגלה כמשיכת כלי המחרישה. ולפי זה הוי לא זו אף זו בהקדים המשיכה לחרישה, ולא הקדים ההנהגה לכולהו, משום דלא שכיח שיהיה אדם אחד צריך לאדם אחר שינהיג אותו כשמושך או חורש עם הבהמה יחד, ובזה יובן מה שהניח התי"ט בצ"ע: