הון עשיר על משנה כלאים ט:א

1ואינו מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים . או או קתני, משא"כ בכלאים, משום הכי לא ערביה בהדיה. וממאי דלא קתני או בפירוש, רמז רמז לנו דכשהם יחדיו מטמאים בנגעים המעלה אותם עליו, שהרי הם שעטנז, אותיות שטן עז, וכתיב (תהלים צא, י) ונגע לא יקרב באהליך. שפירשו בו רז"ל (עי' זהר וישלח קסט: וזו"ח רות לו:) דהוא סמאל, והוא השטן (עי' זהר בראשית לה:) , והיינו נמי עז ע"ש בהרת עזה כשלג. ועוד מטעם אחר לא יכול לערבם, משום דלא דמיין לאהדדי כמ"ש התי"ט בשם הירושלמי (ה"א מ.) , והא דלא כלל הכלאים בהדי הכהנים דדמו בכל ענין, הוא משום שלא רצה לכלול עבודת הקדש בהדי איסור, ומהאי טעמא לא שנאם אצלו, שלא ליתן עבודת הקדש באמצע איסור וטומאה, ולהקדימם לכלאים אינו מן הראוי, כי כלאים הוא עיקר מכלתין והם אגב נשנו:

2צמר ופשתים . הר"ב ושאר המפרשים פירשו מה שפירשו בצבע הארגמן ובתולעת שני, ואני בעניי הכנותי לבית אלקי והוא המשכן, ספר אחד הנקרא מעשה חושב, ושם בפ"ג פיסקא ב' הוכחתי בראיות ברורות ומקובלת מדברי רז"ל הקדושים, שהארגמן הוא גוון ירוק, המחובר מג' גוונים אדום לבן ושחור, שמתערובתם יוצאת הגוון הירוק כתבנית הזהב, וזה הוא גוון הארגמן, וכדאיתא נמי במדרש רבא דשיר השירים (פ"ג ט-י פיסקא ב) מרכבו ארגמן. ר' ביבי אמר זה הכפרת שזהבה דומה לארגמן. ותנן ביומא (פ"ד מ"ד) בכל יום היתה זהבה ירוק. וזה הוא סתם צבע הזהב, ונקרא בלשוננו של איטליה דורי"טו. ואל תטעה בלשוני שכתבתי בספרי הנ"ל שהוא ירוק כמראה הקשת, שאינו מראה הקשת ממש הנראה ברקיע, שהרי הוא חשוך ממנו בפנימיותו, אף כי בהיר הוא ממנו בצבעו, ומ"מ כמראה הקשת מקרי, על כי מראה הקשת עצמו הוא כמראה הקשת הגנוז לעילא, כי גבוה מעל גבוה שומר המקבל הצבע מגוף הארגמן דלעילא, אשר הוא שרש לצבע הארגמן דלתתא כמפורש בזהר תרומה (קמז:) , ועל היות מראה הקשת עצמו משתלשל ממראה הקשת דלעילא אשר הוא במדרגה יותר תחתונה ממדרגת הארגמן דלעילא, לכן צבעו הוא יותר חשוך מצבע הארגמן, ומראיתו כמעט כירק עשב ולא כירק הזהב, כי זה הוא דרך השתלשלות הצבעים העליונים להחשיך מראיתם בהשתלשלותם למטה עד שמתהפכים לצבע אחר כמ"ש שם בשם הזהר. ועם זה יובן מאי דאיתא בשיר השירים רבא (פ"ג יא פיסקא ב) בפסוק בעטרה שעטרה לו אמו. מה עטרה זו מקובעת באבנים טובות ומרגליות, כך היה אהל מועד מצויין בתכלת ובארגמן ובתולעת שני ובשש, ר"י דסכנין בשם ר' לוי אמר אתה מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה עשה לי משכן היה לו להעמיד ארבעה קונדוסין ולמתוח המשכן עליהם והרי הוא משכן, אבל הקב"ה לא עשה כן אלא העלה אותו למעלה והראהו אש אדומה ירוקה שחורה לבנה אמר לו עשה לי כזה, אמר לפניו רבש"ע וכי מנין יש לי אש שחורה אדומה ירוקה לבנה, אמר לו כתבניתם אשר אתה מראה בהר, ע"כ. הרי מפורש שהם אלו הד' גוונים הנזכרים בכתוב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש. שהשש הוא פשתן לבן כמ"ש בספרי הנ"ל בשם המזרחי, שסתם פשתים לבן הוא, ועתה ראיתי בירושלמי (ה"א מ.) מפורש שכך הוא: ותולעת שני הוא האדום. והתכלת הוא כנגד האש שחורה, שכן כתב הרמב"ם בפ"ב מה' ציצית (ה"ב) שדם החלזון הוא שחור כדיו וע"י תערובת סממנים נהפך לגוון הרקיע. ולא מצינו גוון ירוק במשכן אם לא נאמר שזה הוא עיקר צבע הארגמן, כי האדום והשחור והלבן שבו אינם נראים לעינים, אלא בתערובתם נעשה צבע ירק הארגמן, והנה מלבד כל הראיות אשר הבאתי שם על גוון זה איך הוא כלול מכל אלו הגוונים, יש לי ראיה אחרת מהתיקונים תיקון ע' דף קנ"ו ע"א דאיתא התם אית עיינין מכמה גוונין כגון ארגמן וכו' ורזא דמלה מרכבו ארגמן וכו' עיינין מרקמן נקידין בנקידין חוורין וכו' ומאן דאיהו בנקודין סומקין וכו' בנקודין ירוקין וכו' בנקודין אוכמין וכו'. הרי מפורש שהם אלו הגוונים הכלולים בארגמן, דאית עיינין דדמיין ליה. ועוד הוכחתי שם שתולעת שני הוא אדום שמעורב בו מעט לבן, ושהוא צבע הנעשה מהתולעת שבתוך השני, וזה הצבע נקרא בלשונינו סגואר"דו, או אפשר שהוא הצבע הנקרא פונס"ו שהאדום שבו מתגבר על הלובן יותר מן הסגואר"דו, והאדום שבו נצבעו האלים מאודמים הוא הצבע הנקרא רו"שו, וזה אינו פתוך בלובן כלל, אלא כשהוא מן המבחר מראיתו נוטה לשני תולעת, והוא הצבע הנעשה מהגרעין עצמו שבתוכו התולעת, כמו שהוכחתי שם שיש הפרש בינו לתולעת שני, והוא הנקרא בלשוננו קרימי"ז, עיין שם כי מה שחסר כאן נמצא שם ומה שלא נמצא שם גיליתי כאן, וטוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך דתרויהו אצטריכו:

3צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן וכו' . בעודם צמר דווקא, דבהיותם חוטין אין הדין כן:

4מחצה למחצה אסור . נראה דקמ"לן דמחצה למחצה הוא משום חומרא, דמספקא ליה אי הוי כרוב או לא, ונפקא מינה שאם נסתפק אי הוי האוסר מחצה או פחות ואינו יכול לעמוד עליו, דמותר משום ספק ספיקא המתהפך, ספק אם האוסר הוא מחצה ואת"ל שהוא מחצה ספק אי הוי כרוב או לא, או כלך לדרך זו ספק אם מחצה כרוב ואת"ל הוי כרוב ספק אם הוא מחצה או פחות, משום זה שינה התנא דין רוב ודין מחצה. וכה"ג יש לפרש במשנה ד' פ' י"א דכלים, ומשנה ב' פ' י"א דנגעים, ומשנה ד' פ"ד דמקואות וע"ש פ"א, וכן יש לפרש בכוליה פ"ב דמכשירין: