הון עשיר על משנה מגילה ד:י

1מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם . ולא חיישינן ליקרא דישראל, והשני נקרא ולא מתרגם משום יקרא דאהרן, כ"פ הר"ב. וטעמא דחיישינן לגנאי דאהרן יותר מגנאי דכל ישראל, חדא כדאיתא בירושלמי (הי"א לג:) ר' מר עוקבן בשם רבנן דתמן, לא דומה גנאי יחיד בצבור לגנאי צבור בצבור, ע"כ. ופירושו דגנאי יחיד בצבור הוא גנאי גדול יותר מלהזכיר גנאי צבור בצבור, וטעמא דמלתא דכשהחטא הוא מצבור כ"ע ידעי דלא כל הצבור חטא, וכדמצינו בעכן דקאמר קרא (יהושע ז, יא) חטא ישראל. אף כי לא חטא כי אם עכן, ולכן אין בושה כ"כ ליחידי אותו צבור בהזכיר חטאם, כי כל אחד אומר על עצמו עדיין לא ידעי אם אני הייתי מהחוטאים, משא"כ בגנאי יחיד כי חרפה היא לו מאד, דידעו הכל שהוא היה החוטא:

2ברכת כהנים . התי"ט ז"ל אחר החקירה רצה לומר, דוכן ברכת כהנים גרסינן, ודקאי אעגל אשני דסמיך ליה דנקרא ולא מתרגם. וקשה בעיני מאד להטעות כל הספרים בטעות גדול כזה המהפך הענין מאיסור להיתר. ועוד קשה דאם כן הוא, אמאי לא עשה כן התנא גם במעשה העגל הראשון לתלותו במעשה תמר דדומים לגריעותא, מלתלות ברכת כהנים בו דלא דמו, דאחד הוא מעשה גרוע ואחד הוא דבור חשוב ואינו ראוי לתלות זה בזה, ומה שכללו עם מעשה דוד ואמנון בבבא אחת לא נקרא תליה זה בזה, דלא תלאם זה בזה אלא קחשיב שניהם והדר אמר הדין השוה לשניהם, ואין אחד תלוי בחבירו. והא דלא עשה כן נמי במעשה עגל הראשון עם תמר, ויאמר מעשה תמר ומעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם, י"ל כדי שלא נטעה לומר דהראשון קאי אתרויהו וכן השני שאח"כ, ושנמצא איזה חילוק בין תחילת המעשה דתמר לסופו. ובירושלמי נמי משמע דה"ג במתניתין, ושזו היא דעת תנא דמתניתין דלא נקרא ברכת כהנים כלל ושגזרת הכתוב היא, דה"ג התם (הי"א לג:) ואתיא כהיא דאמר ר' חלבו בשם רב הונא, ברכות כהנים (אין) נקראות ולא מתרגמות, ר' בא כהן בעא קומי ר' יוסי מ"ט, א"ל כה תברכו לברכה ניתנה לא ניתנה לא לקריאה, ע"כ. והוספתי תיבת (אין) כי כן מוכח מסוף הענין דקאמר לא לקריאה, וסוגיא זו אמתניתין ודאי קאי, דהא קודם ואתיא כהיא וכו' לא נזכר שם שום דבר מענין זה, ולכן בע"כ אנו צריכין לומר דאתיא כהיא ר"ל דמתניתין אתיא וכו', דהכי ס"ל לתנא דמתניתין מן הטעם הנזכר בסיפא, דלא כתב קרא כה תאמרו אלא כה תברכו, וגירסת הספרים היא עיקר, אבל אין ההלכה כך אלא כמפורש בש"ס: מגילה מתחיל במם ומסיים במם, והוא כי לוחות הראשונות ניתנו למם יום בפרסום ובפתח עינים כמם פתוחה, ושלט בהם עין הרע ונשברו ונפתחו כפתיחת המם פתוחה, וניתנו לוחות אחרונות למם יום בחשאי וסתומים מן העין כמם סתומה (עי' תנחומא תשא פל"א), וכל פירוש התורה הזאת הדור קבלוה בימי המן (עי' שבת פח. וע"ע תנחומא נח פ"ג). ועוד מם מנות, מם מתנות, מם מגילה, מם משתה, אלו הם ארבע ממין שיש בשני ממין מלאין, הרומזים על מצות יום פורים: סליק מסכת מגילה. שבח לאל ותהלה: משתה רב וגם ששון אל תמנע ביום גילה. ככתוב בכל לשון בספר ובמגילה: