הון עשיר על משנה נגעים יד:ו

1ארכו אמה . להיות כי עיקר טהרת המצורע ע"י שמוציא שם רע מסיבת גסות רוחו, תלויה ברמז שרומזים לו בארז הגבוה מכל האילנות שצריך שישפילנו ויצרפנו עם האזוב השפל מכל האילנות, כמשאז"ל (תנחומא מצורע פ"ג הו"ד רש"י ויקרא יד, ד) שישפיל עצמו, משום הכי תלאו שיעורו בדבר הגורם השפלה, ואין לך דבר שמשפיל לב בני אדם כמו זכרון בואו לעולם מטפה סרוחה המצטיירת ע"י זווג איש ואשה, כי אמה שהוא אורך הארז הוא שם משותף לאבר התשמיש, כמד"א לא יאחוז באמה וישתין (עי' שבת מא.) , ועביו תלאו ברובע, כי רובע הוא לשון המשמש לזווג כמו שאז"ל (נדה לא.) על פסוק (במדבר כג, י) ומספר את רובע ישראל. וזה הרובע יהיה של כרע, על שם ברא כרעיה דאבוה, שאינו חשוב אפילו כחלק עליון של אביו אלא ככרע, כי יוצא ירכו הוא, וזה הכרע יהיה של מטה הנקראת פוריא ע"ש שפרים ורבים עליה כמשאז"ל (שבת עז:) , וצריך שיהיה כרע זה שבור, להורות כי מטעם זה צריך שיהיה לבו נשבר, מלבד ההוראה פשוטה שיש לו משבירה זו של רגל המטה, שמאותו היום ואילך נאסר בתשמיש המטה כי כן הדין בימי ספורו כדתנן במשנה ב', אע"ג דבימי חלוטו מותר. ושבירה זו תהיה אחד לשנים ושנים לארבעה, כי טפה אחת יוצאת מהמח ונפרדת לשנים כשמתבשלת בשתי ביעי דדוכרא, ואח"כ הולכת לארבעה שהם בין שני צירים ושני דלתות שברחם האשה ומשם הוא נוצר, ומזה ידע כמה הויתו שפלה, וגם ידע ע"י שבירה זו שמכל זה הוא נעדר כל הימים שהם בזה המספר של אחד שנים וארבעה שהם שבעה, כנגד שבעה ימי ספורו המתחילים עתה שבהם אסור בתשמיש המטה כמ"ש, וגם יזכור ע"י שבירה זו יום המיתה שנוהגים עליו שבעה ימי אבלות הנחלקים לשלשה חלקים אלו של אחד שנים וארבעה, כי יום ראשון אסור בכמה דברים מן התורה משא"כ בשאר הימים, ובשני הימים שאחר יום ראשון אסור בכמה דברים מדרבנן שאינו אסור בהם אחר השני ימים ההם, כי אחר שלשה ימים של אבל יש כמה עניינים שהקלו בהם אע"ג דעוד ארבעה ימים נוהג אבלותו, נמצא היותם השבעה ימים של אבל חלוקים לאחד שנים וארבעה, הרי מבואר איך דרך חשבונות אלו שחשבו רז"ל בשיעור ארז זה כולם מורים על מה שצריך שיחשוב המצורע כאשר יטהר בו, כדי לטהר נפשו עם טהרת גופו בשבירת גאון לבו הרמוז בארז, וזה יזכור כשיתן אל לבו ששיעור הארז תלוי בדבר הנשבר בדרך הנ"ל:

2המטה . בנונית, כן נראה: