הון עשיר על משנה פאה ד:ג

1אין לו בה כלום . במחובר, והיינו דקתני בה, כן היא משמעות לשון המשנה, אלא שבירושלמי (ה"ב כא.) תני בשם ר"מ דקונסין אותו ומוציאין ממנו אף התלוש, כמ"ש הרב, והיינו דכתב עליו התי"ט וירושלמי הוא תני וכו', ע"כ. ומ"מ רמזה לנו התנא בתיבת כלום, דלכאורה היא מיותרת, ולחלק בין מה שלא קנה מן הדין, למה שמוציאין מידו משום קנס, לא קתני סתם אין לו כלום, אלא אין לו בה, דר"ל מן הדין, וכלום משום קנס, ונפקא מינה לענין הודאה, שאם אחר שזרקה הודה שחטא לפני העניים, אין העני הקודם לקנותה בקנייה ראויה יכול לזכות כי אם במחובר, אשר עדיין הוא מופקר להם כבראשונה, כי לא קנאה העני המודה ע"י זריקתו, אבל בתלוש כיון שמשום קנס מוציאין אותו מידו, הכא אין שום עני יכול לזכות בו, אלא הוא שלו כבראשונה, דמודה בקנס פטור:

2נפל . לאו דווקא, דלכתחילה הפיל עצמו עליה, אבל דמסתמא העושה כן מראה עצמו כאלו נפל ולאו אדעתיה, והיינו דקתני לו, דבנפילה זו כיון להנאתו, דאי לא קתני לו, הייתי אומר דאע"פי שאנו רואים שנכשל כשנפל עליה, חיישינן שמא בדעת ומרמה עשה כן, ומעבירין אותה הימנו, להכי קתני נפל לו, שיש אומדנות מוכיחות דלו כיוון בנפילתו, מעבירין אותה הימנו, אבל בלאו הכי לא, וה"ט נמי דקתני ופירש טליתו עליה אחריו, לרמוז דבעינן אומדנות מוכיחות דנפילתו היתה במתכוין, כפרישת טליתו עליה דהוא ודאי בכוונה מכוונת, וה"ט נמי דקתני ופירש, אע"ג דאו או קתני:

3עליה . הפסיק ביניהם בעליה, כדי שלא נטעה לומר דנפל ופירש דבר אחת הם, ודבענין זה דווקא שכסה אותה כסוי גמור מפני העניים האחרים מעבירים אותה, דגלי דעתיה שבמעשים אלו דווקא רוצה לקנות, והוא אינו קונה בענינים אלו, דאין זה דרך קנין, אבל לא כשעשה אחד מהם לבד, דאיכא למימר כבר הוא יודע שקנה כדינו, אלא להרחיק עצמו מן המחלוקות נפל או פירש טליתו עליה, אחר שכבר קנאה:

4מעבירין וכו' . משום דנפל לו עליה, שייך לומר לשון זה. ואפילו פירש טליתו עליה, הוי כאילו היא תחת ידו, משא"כ ברישא דזרק עליה הפאה התלושה, דרך זריקה:

5אותה . ולא מה שלקט מתחילה, דה"א לא עשה בה שום עבירה:

6וכן בעומר השכחה . אע"ג דה"ה שכחת קמה, נקט עומר לאשמועינן דין זה בכל העניינים, במחובר והיא הפאה דדינה במחובר, בתלוש בלתי עמור והוא הלקט, ובתלוש העמור והוא עומר השכחה: