הון עשיר על משנה ראש השנה ב:ו

1כיצד ראית את הלבנה . עיין מ"ש לקמן בד"ה היה:

2כמה היה גבוה . אע"ג דלאין היה נוטה תלוי בצפונה או לדרומה, כמ"ש התי"ט לקמן, וגם אני אאריך בו בע"ה, מ"מ היו מפסיקין בשאלה זו של כמה היה גבוה ביניהם, מפני שדומה לשאלה של לצפונה וכו' ושל לפני החמה וכו' הקודמים לה, שהם שאלות על מקום הלבנה היכן היתה נתונה ברקיע לפי ערך החמה. והשאלות של לאין היה נוטה וכמה היה רחב, הם שאלות התלויות בצורת הלבנה עצמה איך היתה. או אפשר לומר דלכתחילה היו מפסיקין בשאלה זו ביניהם, לבלבל דעת העדים שלא יתלו הם זה בזה באומד דעתם ויגידו מה שלא ראו בעיניהם, שאף כי ידעו ב"ד אם האמת אתם, מ"מ אם מבלי ידיעת אחד מהפרטים האלו יתבטל עדותם, ולא יבואו אחריהם עדים אחרים, אין הב"ד יכול לקדש החדש על פי חשבונם לבד ולעשותו חסר, ויהיה אותו החדש מלא, ונמצא שהעד הזה שאומר מה שלא נתן דעתו לראות כי אם על פי שכלו, מטעה לב"ד שיקדשו החדש על פיו, ועל כי חשבונם ודבורו שוה וכסבורים שכה ראה בעיניו, ונמצא שגורם שיעשו המלא חסר:

3היה . לשון זכר. והתי"ט הביא ראיה לזה מן הכתוב, דכתיב (בראשית א, טז) את המאור הקטון. לשון זכר. ולפי דבריו קשה טובא, דהא כתיב נמי (שם) את המאור הגדול. וא"כ אמאי לא תנן נמי מטעם זה לצפונו או לדרומו, כ"ש שראוי להקרא החמה זכר לגבי הלבנה, להיות החמה משפיע האור ללבנה כזכר לנקבה. לכן נראה לע"ד דלא חש התנא ללישנא דקרא אלא לתיבה עצמה, שבהיותה בהא בסופה ראויה להכנות בשם נקבה, ולכן בחמה תני לצפונה או לדרומה לשון נקבה, והא דתנן בלבנה היה לשון זכר, משום דאאור שבה קאי דהאור זכר הוא. והכי פירושה דמתניתין, כיצד ראית את הלבנה ברקיע או במים וכיוצא, ולהיות שאלה זו שאלה כללית לא היו פורטין האור אלא קורים אותה בשמה, ואח"כ שואלים לפני החמה או לאחר החמה, והכא אין ספק דאאור שלה קאי, לפי שזו עיקר שאלתם אם פגימת האור היתה פניה כלפי החמה או לא כמ"ש הרב והכי איתא בגמרא (דף כג:) ולא על כל גוף הלבנה שואלים זה כמפורש בש"ס, ומדהאי ודאי באור מדבר נאמר דאף שארי הלשונות של השאלות אאור קאי, אע"ג דלצפונה ולדרומה וכמה היה גבוה יכול היה להיות אף אגוף כולו של הלבנה, מ"מ לא היו מזכירי' להם הלבנה יותר דלמה להם להאריך במאי דלא אצטריך, כ"ש שהשאלות הם יותר בדקדוק בהיותם על האור מעל כל הגוף, ומשום הכי תנן (הי') היה לשון זכר. והא דלא אמרי שמש וירח על שם הכתוב (תהלים קד, יט) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו. ושמות אלו הם בזו"ן דבריאה, כמבואר בספרי משנת חסידים מפתח העולמות סדר טהרות מסכת הבריאה ומסכת רחל דבריאה. אלא היו אומרים חמה ולבנה שהם בעולם שתחתיו, כמבואר שם במסכת היצירה. י"ל דמפני העדים היו צריכים לדבר בלשון זה השפל, דמשתמע להו, ואע"ג דסהר וחרס הוא שפל יותר, כי הוא בעשיה כמבואר בספרי הנ"ל במסכת העשיה, מ"מ לא רגילי בהו אנשי כלשון חמה ולבנה:

4גבוה . מן האופק. וכתב הר"ב, דאם אחד אומר שני קומות ואחד אומר ג' עדותן קיימת, אחד אומר שלש ואחד אומר חמש עדותן בטלה, ע"כ. ואע"ג דהגובה משתנה כפי אופק המקום שבו נראת הלבנה, ואפשר שיהיו אלו השני עדים משני מקומות, אחד רחוק מירושלם לצד מזרח והאחד רחוק ממנה לצד מערב, ונמצא שיש ביניהם כמו מהלך של שני ימים ולפי זה האופק משתנה, מ"מ קים להו לרבנן דבריחוק זה אינו משתנה כי אם כשיעור קומה ולא יותר, ולכן אמרו (דף כד.) א' אומר שלש וא' אומר חמש עדותן בטלה לעולם, אע"פ שהעדים הם משני מקומות שאין רחוקם מקו השוה ריחוק שוה:

5ולאין היה נוטה . הנה התי"ט באמת במתק לשונו קיצר כמה עניינים מענייני המולד בדברים מעטים על פי דרך הרמב"ם ז"ל, אבל בענין זה של נליזת הקרנים לא ידענא מאי קאמר, דלכאורה איפכא הוי, דכשהחמה מערבית דרומית ללבנה צריך שיהיו קרנותיה נוטות למזרח צפונית, והוא ז"ל אמר שאז יש להם נליזה אל הדרום. וכמו כן הוי איפכא כשהוא להפך, והוא ז"ל איפכא קאמר. וממ"ש בסוף דבריו כל זה מבואר בהרמב"ם סוף קדוש החדש, נראה דמשם יוצאים תורף דבריו, והמסתכל בדברי הרמב"ם יראה שלא כן אמר, כי הוא ז"ל הודיע לנו זה בידיעת רוחב הירח מקו השוה אם הוא לצפונו או לדרומו, ולא הזכיר מקום השמש כלל, כי פשוט הוא שבהיות הלבנה בנטיה הצפונית כמו כן החמה הוא באותה הנטיה בזמן המולד והוא צפוני יותר מהלבנה, ובהיות הלבנה בנטיה הדרומי כמו כן צריך שיהיה החמה בעת המולד באותה נטיה, ובהיותו שם הנה הוא דרומי יותר מהלבנה. וא"כ איך אמר התי"ט ז"ל שאם הלבנה בנטיה הצפונית שאז החמה מערבית דרומית לה, הלא זה איננו שהרי הנטיה הצפונית היא לגבי משוה היום, אבל לגבי השמש הנה היא דרומי לו, שהחמה הוא יותר צפוני ממנה, וכן הוא להפך. ואם נטיה זו דהזכיר היא הנטיה שהזכיר בריש דבריו דאחמה קאי, שהלבנה נוטה מהחמה לצפונו או לדרומו, א"כ היכי אמר שכשהנטיה היא צפונית שהחמה היא מערבית דרומית לה, שיהיה לה נליזה אל הדרום, הלא זה אינו. והבט עיניך וראה בצורה שלפניך נקודת א' הוא השמש, ונקודת ב' וכן נקודת ג' הוא צורת הירח, והנה צורת השמש השוקע במערב לגבי הירח העומדת בנקודת ב', הוא דרומי לה והיא צפונית לו, ולכן ניצוץ אורו היוצא ממערב צריך לילך אצלה באלכסון ממערב לצפון, ולכן יאיר עבר פניה הדרומיים ופניה החשו(ב)[כ]ים הם הצפונים, ומשום הכי קרני אורה העומדים כלפי מזרח יטו לצפון כאשר עיניך רואות, ולגבי צורת הירח העומדת בנקודת ג' שהשמש הוא צפוני לה, הוא להפך שקרני אורה העומדים כנגד המזרח נוטים לדרום, ולא יהיו קרניה נוטות ביושר לצד מזרח בלי נליזה לא לצפון ולא לדרום, אלא אם כן יהיו שני המאורות שוים בריחוקם מן הצפון והדרום, שאין אחד נוטה מחבירו לא לצפון ולא לדרום, כגון הירח הרשומה בנקודת ד' שאינה קרובה לא לצפון ולא לדרום יותר מן השמש, ולאו דווקא צריך לזה שיהיה שני המאורות עומדות בקו האמצעי שבין צפון לדרום, שאף אם לא יהיה כן אפשר שלא יהיו קרניה נוטות לשום צד כ"א לפאת מזרח כל זמן ששניהם רחוקים מפאת צפון הרחק שוה, דממילא כמו כן הם רחוקים מפאת דרום הרחק שוה כזה, שהשמש עומד במערב בנקודת א', והירח בנקודת ב', ומרכז שניהם רחוק מקו ד"ה המגביל פאת צפון רחוק שוה, ומהאי טעמא אין אור השמש מתפשט על גוף הירח בנליזה צפונית ולא דרומית, אלא מאיר לה בקו ישר, והוא קו א"ג ההולך ביושר ממערב למזרח, ולכן אף קרני אורה לא יליזו לשום צד, כי פונות ביושר לפאת מזרח:

6אם אמר לפני החמה לא אמר כלום . ואינו צריך לזה חשבון אם אמת הוא או לא, משא"כ שאר השאלות דהיו צריכים לחשב אם האמת אתם, ולכן לא הזכיר התנא אותם בפרט, אם אמר לצפונה וע"פ החשבון היתה לדרומה לא אמר כלום, וכן כל כיוצא בו כמ"ש התי"ט, משום דהיה צריך להאריך הרבה. ואע"ג דלפי מה שפרשתי דכיצד ראית את הלבנה היא שאלה בפני עצמה, ואם אמר ראיתיה במים או כיוצא בה לא אמר כלום, ואף שם לא היה צריך חשבון, מ"מ הואיל ולא פירט במשנה השאלה לא הזכיר בטולה. ועוד דיש פרטים רבים בבטולה כדאיתא בש"ס ולא רצה התנא להאריך. ועוד יש לומר דהזכיר התנא דווקא בטול זה דלפני החמה, לאשמועינן אגב ארחיה כלל גדול זה שמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה משום עושה שלום במרומיו (דף כג:) , לרמוז דגדול השלום: