הון עשיר על משנה ראש השנה ב:ט

1במקלך ומעותיך . מדקאמר לקמן והלך ליבנה אצל ר"ג, נראה דר"י לא היה דר ביבנה אלא בעיר אחרת, ומסתמא יש ביניהם יותר מתחום שבת, ואע"פכ לא נתרצה ר"ג במה שיבא הוא עצמו ממקומו ליבנה ויצא חוץ לתחומו, כי חש שמא היה הולך לקנות שביתה מבערב לתחום יבנה ושם ילין, ובבקר יכנס לעיר ור"ג לא ידע זה, ולכן צוה עליו שיביא מקלו ומעותיו, כדי שבהוצאה מרשות לרשות יראה לעיניו דחול הוא. ועוד אפשר דלא היה ממקומו ליבנה מהלך י"ב מיל שהם תחום דאורייתא, אלא פחות שהוא מדרבנן, ולכן צוה לו אף על ההוצאה להראות לו שאין לחוש לחשבונו אפילו בדבר שהוא מדאורייתא, ואפילו אם היה ביניהם י"ב מיל מ"מ אין על התחומין חייוב סקילה כי אם מלקות מש"אכ על ההוצאה, מדאין בהם בשבת חייוב סקילה ולכן אף ביום הכפורים קלים הם יותר מההוצאה, ולכן לא נחה דעתיה במה שיגזור עליו שיעבור על היציאה לבד, אלא גזר עליו שיעבור אף על ההוצאה, להודיע לכל שאין לחוש לחשבון של כל אדם כלל נגד החשבון הקבוע על פי ב"ד:

2במקלך ומעותיך . י"ל דגזר שיביא את שניהם, לפי שאם היה גוזר על המקל לבד, אפשר דהיה שואל אותו מאיזה אדם בתוך העיר ובו היה הולך אצל ר"ג, ולא היה היכר לבני אדם בזה שר' יהושע לא חש לחשבונו ושמע לדברי הנשיא, כי אין במקל איסור טלטול אפילו בשבת כשאינו מוציאו מרשות לרשות, ולכן גזר עליו שיביא אף המעות שהם אסורים בטלטול בשבת וכפור ויום טוב, שאף אם יעשה בתחבולה לשאול אותם בהלואה בתוך העיר, הרי כבר מגלה דעתו לכל אדם שאינו חש לחשבונו נגד חשבון ב"ד ושאף הוא עושה אותו היום חול, שהרי מטלטל מעות האסורים בטלטול, ובזה נעשה כוונת ר"ג שהיתה לטובה להראות לכל אדם שאין להרהר אחר הקביעות הנעשה מב"ד, ואם היה גוזר עליו שיביא המעות לבד, דילמא היה ר' יהושע חושש לעבור על חשבונו במה שלא גזר עליו הנשיא, והיה הולך לשם בלא מקל ואפשר שהיה בא לידי סכנה מחמת טורח הדרך, שהרי יום כפור האמיתי היה קודם לחשבונו, ואין ספק שר"י לא עבר על דברי הנשיא וקביעות ב"ד והתענה, אלא שהיה חושש אף לחשבונו והיה רוצה לעשות כפור אף לפי חשבונו שהיה חל סמוך לצום כפור האמיתי לאחריו, ומשום הכי חש ר"ג דילמא מחמת התענית שכבר התענה אתמול וטורח הדרך יסתכן, ולכן גזר עליו שיבא לו במקל לסמוך עליו בדרך. ואפשר נמי דרצה לרמוז לו דאע"ג דגוזר עליו לעבור על דבריו להיותו נשיאו ולהראות לו שאין לפקפק במה שנעשה על פי ב"ד, שמ"מ אינו מזלזל בכבודו כי יודע גם הוא שבידו כח להעניש לראוי לעונש וזהו המקל הראוי לרדות, ושגם יודע לישא וליתן בדברי תורה ואלו הם המעות, וכמאמרם ז"ל (סנהדרין סח.) הרבה מעות יש לי ואין [לי] שולחני ל[ה]רצותם. דרמזו בזה לשאלות ותשובות דשייכי בהלכות (ערש"י שם) , וה"ט דצוה לו שיבא אצלו ואמר לו במקלך ומעותיך, ולא קאמר סתם במקל ומעות:

3מקלו ומעותיו בידו . משמע דאף מעותיו לקח בידו ממש, דא"לכ בידו למה לי. ובזה רמז לנו התנא ענותנותו דר"י, דרצה לגלות לכל דמקבל עליו גזרת הנשיא, ושאינו חושש לסברתו נגד גזרתו, כדי שילמדו ממנו לשמוע לב"ד ושלא להרהר אחר מעשיהם, כי רוח ה' היה מדבר בם: