הון עשיר על משנה שבת כב:ב

1כל שבא בחמין . פי' הר"ב, שנתבשל. ורבותא קמ"לן מתניתין, דאע"ג דלא נתבשל באור ממש אלא ע"י ביאתו בחמין, וכדאיתא בש"ס (דף קמה:) דהיינו כגון תרנגולתיה דר' אבא, שהיתה מלוחה הרבה עד (שא"י) [שע"י] ביאתה בחמין לבד היתה מתבשלת, כפי פירוש רוב הפוסקים. שורין אותו בחמין בשבת. ולא גזרינן דילמא אתי לעשות כן בדבר שלא נתבשל כל צרכו, בראות שאף התרנגולת הזאת שורין אותה אע"פי שלא היתה מערב שבת על האור, דכ"ע ידעי דכגון הא נתבשלה בביאת חמין לבד שלא ע"י האור בערב שבת:

2שורין אותו בחמין בשבת . דאין בשול אחר בשול, כן פסקו הפוסקים ממשנה זו. ואע"ג דתנן שורין דמשמע לכתחילה, מ"מ אין זה אלא כגון בשול שני זה ע"י שריית מים חמין, אבל לבשל בשול שני אצל האור ודאי אסור, ונראה שזו היא דעת המגיד בפ"ט מה' שבת (ה"ג) ע"ש:

3וכל זמן שלא בא בחמין מע"ש מדיחין אותו בחמין בשבת . ולא אמרינן דמתבשל בכך, אע"פי שע"י ביאתו בחמין דהיינו ע"י שרייה הוא מתבשל, חוץ וכו', כן נראה. וה"ה לכל שלא נתבשל מע"ש, אע"פי שבא בחמין דמדיחין אותו, דודאי אינו נגמר להתבשל ע"י הדחה הואיל ולא נתבשל ע"י השרייה, או אפשר דבכגון הא שאינו מתבשל ע"י שריה אפילו שריה שרי, שע"כ לא אסרנו הדחה במליח הישן אלא מהאי טעמא דהוא גמר מלאכתן דאי לאו הכי הוה שרי, או אפשר דהשריה אסירא ביה כשכבר נשרה מע"ש, שאע"פ שאינו מתבשל ע"י שריה היינו דווקא בפעם אחד אבל בפעם השנית חיישינן שיתבשל על ידה, או אפשר דגזרינן בלא נשרה אטו נשרה, והדבר צ"ע למעשה:

4שהדחתן זו היא גמר מלאכתן . ואם הדיחן חייב חטאת, ש"ס (דף קמה:) ופי' רש"י, משום מבשל. ומדנקט התנא לשון זה של גמר מלאכה, נראה דאף משום מכה בפטיש חייב, ואע"ג דגרסינן חטאת דמשמע אחד ולא שנים, לאו דווקא הוא דלא נחית ר' יוסף לאשמועינן אלא דאף חייוב יש בו, דלא תימא דליכא אלא איסורא בעלמא: