הון עשיר על משנה שבת כג:א

1וכן אשה מחברתה ככרות . מלתא אגב אורחיה אשמועינן דיניח האדם הלחם ברשות אשתו, שיהיה מצוי בידיה בבוא עני לפתח. ועוד אשמועינן רבותא בבבא זו דאפילו ככרות שהם דבר מועט, ואפילו אשה שאין דרכה לכתוב, חיישינן שתכתוב אם תאמר לה הלוני:

2בירושלם . לא ידענא למאי אצטריך:

3ונוטל את פסחו . ובנוסח המשנה דירושלמי גרסינן ואוכל, דמשמע דבנמנה על הפסח איירי ולא בלוקחו להקדיש, ומסקנת הבבלי (דף קמח:) נמי הכי הוי דמתניתין בנמנה איירינן. ולכן יש לתמוה מהר"ב דפירש למתניתין בכה"ג, כי מימרא דר"י היא ולא ממתניתין שמעינן לה כמפורש בש"ס (שם) , וטעמא דמלתא דדחו למשנתנו בפרט על פי גרסתנו שהיא גירסת הבבלי דגריס נוטל מסייעתא דר' יוחנן, הוא משום דנראה דלכתחילה היו עושין כן מדלא קתני ושכח וכו', ואי במקדישין איירינן אין הדעת נותן שיהיה מותר לעשות כן לדחות י"ט או שבת באיסור שבות בדבר שהיה אפשר לו לעשות מע"ש או י"ט אלא אם כן שכח או עבר והזיד, ואף ר"י ודאי יודה בזה דלא נכון לעשות כן לכתחילה, ולכן מוקמו למתניתין במי שנמנה על הפסח, דאין זה בכלל אין נמנין על הבהמה בי"ט כמ"ש התוספות (שם ד"ה והא) , ומשום הכי אין אנו צריכין למה שפירש רש"י והר"ן והביאו התי"ט בדבור הנ"ל (שחל) דבשלא נזכר מערב שבת לקנות איירינן: