אגרת שמואל על רות א:כב

1ותשב נעמי וגו' הגיד לנו בשבח רות כי כשם שהיתה ביאת נעמי אל בית לחם באהב' ובחיבה רבה על ששבה אל ארץ ישראל ארץ הקדושה וגם אל עמה כן היתה רות כלתה בסברא זו ושוה אל חמותה כי לבה חפצה בדירת ארץ ישראל עד שיצדק על ביאתה אל בית לחם לשון שיבה כאילו יצאה משם ואח"כ שבה כמו שיצדק על נעמי לשון שיבה כן היתה ביאה ראשונה של רות אל בית לחם נערך לביאה שניה וזו היא ביאה זו הוא שיבה מרוב חשקה ומאוייה לבוא שמה ואף גם שיצאת מתוך עמה ומארץ מולדתה ובאה אל עם אשר לא ידעה באה שמה כאילו היה ארץ מולדתה וזהו שאמר השבה משדי מואב:

2א"נ אמר כי אף שמן הראוי היה לשוב אל עמה ואל מולדתה אחרי בואה שמה עם חמותה אם כל כוונתה היתה לאהבת חמותה ולבלתי עזוב אותה די שעשתה עמה יותר מערפה כי ערפה באה ללוותה מעט לאהבת חמותה וקבלה שכר על החסד ההוא כמבואר בדברי רבותינו ורות כי עזה אהבתה אל חמותה היה די לה שבאה ללוותה עד שובה אל אדמתה בין קרוביה ומיודעיה ואחר כן היה לה לשוב אל בית אמה על כן אמר ותשב נעמי וגומר כי אף אחרי שובה אל ארץ מולדתה והיתה בין יודעיה לא עזבה אות' ולא נטשה אלא רות המואבי' כלתה נשארה עמה והטעם כי לא היתה כוונת בואה לאהבת חמות' אלא לאהבתו יתברך ולחסות תחת כנפין וזהו שאמר השבה משדי מואב כי כל סוף מגמתה היה לשוב מארץ מואב מבין עובדי ע"ז:

3א"נ אמר ותשב נעמי וגומר אמר זה אחרי אומרו שכבר באו בית לחם ושם היו ונתווכחו עם יושבי העיר ההוא לפי שהיא שינתה את שמם ואמרה שלא תקראנה לה נעמי כי מרא שמה אמר עתה הכתוב כי שבה להקראות בשמה הראשון וזהו ותשב נעמי כי שבה להיות ראויה להקראות בהם נעמי על היות רות כלתה עמה כי היא טובה לה מעשרה בנים ומיד הלכה ללקט בשדות לכלכל את שיבתה הרי זה נעימות לגופה וגם היה לה נעימות לנפשה ותשב נעמי כלומר ליקראות נעמי על היות המואביה עמה השבה משדי מואב ודי זכות זה ששבה עמה ונתגיירה על ידה לשתשוב ליקראות נעמי כלומר נעימה במעשיה:

4והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים תרגום יונתן במעלי יומא דפסחא שהיא תחלות קציר השעורי' למכות העומר ועל פי דרכו יתורץ מה זה ועל מה זה לא יצא לקראתן בועז מודעתן לשחר פניהן ולגמול חסד עם נעמי קרובתה השבה משדי מואב שכולה וגלמודה עניה ומרודה אלא להיות ערב פסח אשר כל בני ישראל המה טרודים בשחיטות פסחיהן ובאפות מצותיהן ולפיכך לא יצאו. וגם יתורץ מה קשר יש לזה הפסוק בכאן שאמר ולנעמי מודע לאישה כי אין זה מקומו כי כגר אמר אותו למטה במקומו אצל ויקר מקרה חלקות השדה לבועז אשר ממשפחת אלימלך אלא הכוונה לומר כי אף שלא יצא אדם לשחר פניהם ולגמול עמם חסד לא היה בעבור שלא היו לנעמי קרובים שמה כי ולנעמי מודע לאשה וגומר ובוודאי שבועז היה יוצא לקראתה ומי היה רואה אותו יצא ולא יצא ע"ד מה שעשו ליתרו אבל להיותו טרוד בערב פסח לא יצא אפילו בועז לשחר ולהקביל פניה' ולכן רות שידעה היות לה שם קרוב אמרה אלכה נא השדה דייק מלת נא כלומר עתה לפי שעה שהכל טרודים ואין אחד מקורביך יכולים לבוא אצלינו אלכ' ואלקט' בשבלים כי אחרי זאת ידוע ידעתי כי יבואו קרוביך לעשות טוב' עמך:

5ואמר ולנעמי מודע לאישה וגומר ולא אמר ולאיש נעמי מודע להורות על מה שאמרו ז"ל כי שלמון אביו של בועז ואלימלך ופלוני אלמוני ואביה של נעמי אחי' היו ועל כן אמר מודע באמצע להיותו נדרש לפניו ולאחריו לומר כי בועז היה מודע לנעמי ומודע לאלימלך אישה ג"כ ואמר שהיה צדיק גמור וגבור חיל כי איזהו גבור הכובש את יצרו ואע"פ כן היה טפל לאלימלך ומתייחס בהיותו ממשפחת אלימלך שהיה גדול ממנו ושמו בועז שהעז אמיתי היה בו לכבוש את יצרו:

6או אפשר שהכוונה להשמיענו שבח נעמי ורות שלהיות חשקן רב וגדול לבוא לארץ ישראל לא המתינו עד שתתקבץ שיירא לצאת אלא הן לבד שבו וזהו שאמר ותשב נעמי ושיבות נעמי היה בשביל לשוב אל ארץ ישראל וזו ג"כ היתה כוונת רות וזהו ורות המואבי' כלת' עמ' בסברא זו ג"כ בסיבות המקום מה שאליו שבים שהיא ארץ קדוש' אמנם ברות נוסף סיבה אחרת והיא מה שממנו שהוא ממקום שיצאת ממנו כי היתה רוצה לצאת מאותו המקום אשר היו שם כי שם לא הית' יכולה להתגייר מפני שהיה שם בית אבי' ועמה ומולדתה ולזה אמר ברות השבה משדי מואב כי מלבד חיבת המקום מה שאליו הולכים נוסף ברות חיבות יציאות המקום מה שממנו יצאה ולזה אמר בה השב' משדי מואב:

7ואמר והמה באו בית לחם בתחיל' קציר שעורי' הודיענו שאין מחמיצין את המצו' רק יעשנה במהר' ובשכר זאת יזכה שתבוא לידו תיכף מצוה אחרת ע"ד גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כלומר הם גבורים לעשות דבריו במהר' ובמרוצ' כדי שבשכר זה יזכו למצוה אחרת והוא לשמוע בקול דברו וכן אירע לנעמי ולרות שאלו לא היו באות הן לבדו רק היו ממתינין לשיירא לא היו זוכות להיות נמצאות במצות קציר העומר של שעורים וזהו שאמר ותשב וגומר כלומר בשביל ששבו הן לבדן ולא החמיצו בביאתן על כן זכו שבאו בית לחם בתחילת קציר שעורים והיא קצירת העומר ואילו נתאחרו אפילו יום אחד לא היו זוכות להמצא במצוה זו והם דברי התנא שמצוה גוררת מצוה ואף אם הנשים פטורות ממצוה זו שהיא מצות עשה שהזמן גרמא עם כל זה זכו אליה כאלו היו אנשים המחוייבים בה ועל כן אמר והמה במ"ם ולא אמר והנה בנו"ן. או אפשר שאמר והמה במ"ם לפי שעשו כמעשה האנשים לבוא שתים נשים יחידות בדרך שזה הוא דרכן של האנשים לא דרך הנשים:

8גם אפשר לומר שנעמי לא היתה משימה את עצמה בסכנה לשוב יחידה אבל ותשב נעמי בהיות שרות המואביה כלתה עמה לא פחדה כלל מסכנות הדרכים לפי שכל אותו התחום שהיו הולכים בו היה שדי מואב וז"ש השבה משדי מואב ורות היתה מואביה מלשונן כמוהם ובוודאי בראות אשה מואביה מלשונן עמה לא יזיקו לה כלל וז"ש ורות המואביה כלתה עמה ולזה כינה אותה עתה מחדש בשם מואביה ולעיל הזכירה בשם רות סתם כמ"ש ורות דבקה בה וגם ותאמר רות אל תפגעי בי וכאן אמר רות המואביה לסיב' שאמרנו ועוד היום שמענו שיש מקומות שאפילו אשה אחת מלווה שיירא אחת בתחום עמה ולשונה ובהיותה היא הולכת עמה לא ירים איש ידו ורגלו כנגד השיירא וכל אותו התחום שהיו הולכים היו שדי מואב ותכף בצאתה משדי מואב באו בית לחם ואין ביניהם הפסק של אומה אחרת כלל. ורב אחרון ז"ל כתוב ותשב נעמי חזר הכתוב לומר כן להגיד כי גם שכל העיר תמהו עליהן ובייחוד על נעמי אמרו הזאת נעמי והרי זה חרפה לה בהיותה נבזית בעיני יודעי' ומכיריה וטוב לה לשבת בארץ נכריה אשר אין לה מכיר לזה אמר הכתוב כי כל זה סבלנותה של נעמי גבר עד ששבה כלומר שלא חרה לה על שובה אלא בסבר פנים יפות סברא וקיבלה גם רות לאהבתה ולהיות עמה בחרה בגיירות עם היות ששבה משדי מואב מקום מולדתה:

9והמה באו בית וגומר התחיל להגיד סדר המאורע אשר קרה מראשיתו עד בא לתכליתו שהוא נישואי בועז עם רות ולזה כי באו בית לחם בתחילת קציר שעורים אשר נמשך מזה שהלכה רות ללקט בשדות ונתגלגלו הדברים על האופן אשר יזכיר. ולנעמי מודע לאשה וגומר מגיד שעם היות לנעמי קרוב ממש ממשפחות בעלה גבור חיל ועשיר לא לקחה מידו מאומה רק חייתה חיי צער והוצרכה רות ללקט בשדות. גם אפשר לומר שבועז העלים עיניו ממנה לשלא יחשדוהו שהיה שולח מנות לרות בתואנה שהם לנעמי כי הוא פנוי והיא פניה וחשד ההמון קרוב וקרא כתיב והייתם נקיים מד' ומישראל:

10והר"ר שלמה ן' אלקביץ הלוי ז"ל כתוב ותשב נעמי עם היות פסוק זה אח לפסוק ויוסף הורד מצרימה אשר סיפר למעלה ונשנה להתחיל ענין תולדותיו ומקריו אשר היה לו במצרים וכן הענין הנה נשנה דבר זה להגיד ענין רות ובועז ובזה הסכימו כל המפרשים נוחי נפש. עוד יראה לי שבא להגיד שני דברים הא' מה שהקדמתי בפסוק ותלכנה שתיהם כי בדרך היו שוות עיין עליו הגיד פה כי על כל פנים העיקר היתה נעמי ורות כלתה נטפלת אליה וזה עמה ולא אמר ותשובנה נעמי ורות כלתה ושוב מצאתי בנמוקי החסיד ה"ר יוסף יעבץ זלה"ה כדברי ושמחתי. ב' אומרו השבה משדי מואב ביו"ד להורות כי כוונתה מתחילה ועד סוף לעזוב ארצה ומולדתה ולבא לשם ד' וזה כי כבר אפשר שידומה היות תחילתה דרך ארץ ללוות לחמותה הבאה שכולה וגלמודה הגם שתסכים לבוא עמה עד באתה למקומה ואח"כ בנועם דברי נעמי נתפתתה והסכימה להתגייר ומתוך שלא לשמה בתחילה באה לשמה לבסוף באופן שמאז הסכימה בדעתה להתגייר תקרא שבה לא מהעת הראשונה לכן העיד עליה השבה שמכל גבול ארץ מואב שבה ומעת נתקו כפות רגליה מארץ מואב גמרה להתגייר וזהו השבה משדי מואב עכ"ל:

11ובמדרש ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי זו היא ששבה משדי מואב ע"כ. כוונתם ז"ל לדרוש קרא יתירא דהשבה משדי מואב כי כבר הודיעני במ"ש ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה הרי כבר אמר שגם רות שבה עמה למה חזר לומר השבה משדי מואב לכן דרשו זו היא שבה משדי מואב כלומר שעד עתה לא נתגיירה אשה אחרת מואבית אלא זו בלבד וענין שבה לפי פירושם ז"ל ששבה בתשובה ונתגיירה וטעם למה פד עתה לא נתגיירה שום אשה אחרת אפשר שחשבו שלא יתחתנו בהם משום שיאמר לא יבוא עמוני ומואבי ולא ידעו הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ורות באוות נפשה להתגייר לא חששה אם תתעגן או תנשא:

12ואפשר ג"כ לפי דרך רז"ל שרצו לתרץ מלת השבה דבשלמא בנעמי שייך מלת שיבה לפי ששבה אל מקומה הראשון וזהו ותשב נעמי אמנם רות מעולם לא היתה כבית לחם כדי שיצדק עליה לומר השבה ולכן דרשוהו על ענין הגירות שנתגיירה ובזה יצדק הטיב מלת השבה לפי שידוע הוא שנפש הגר ממקום קדוש חוצבה ובתחלה באה בגוף איש יהודי כי מבני ישראל היא אבל לרועה מעלליה נדחית אל מקום הקליפות ולהיותה אז במקום הקליפות בבואה בגלגל לזה העול' הוכרח שתבא בבטן אשה גויה ואח"כ כאשר תתגייר ותחזור לדת יהודית נמצא שאז היא שבה אל מקומה הראשון כי ממקום קדוש היתה ונדחית למקום אחר ועתה שבה מאותו המקום לדת יהודית ובזה יצדק אומרו השבה משדי מואב וזה הוא שאמרו ז"ל זו היא ששבה:

13ואפשר ג"כ לומר דרז"ל ה"א יתירא קא דרשי דהכי הל"ל ורות המואביה כלתה עמה שבה משדי מואב אלא באומרו השבה בה"א הידיעה הוא כאילו מורה באצבע זו היא ששבה כנ"ל ויובן במה שאמרו ז"ל למה צוה ד' לומר אל תצר את מואב וכן בפני עמון אל תתגר בם מלחמ' אמר הקב"ה שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן הלא הן רות המואבי ונעמ' העמוני' וזהו שאמרו זו היא ששב' כלו' זו היא אותה הידיעה שעמה שבה משדי מואב ובזה מתורצת ה"א יתירא. ובנמוקי החסיד הר"ר יוסף יעבץ ז"ל כתוב ואמר בתחלת קציר שעורים ולא קציר חטים כי בחרו לשבת בארץ ישראל אף כי יצטרכו לחם שעורי' עכ"ל:

14ומורי זלה"ה כתוב בתחלה הזכיר הכתוב השבתן דרך כבוד וכפי סדר דרך ארץ להזכיר את נעמי קודם ואח"כ את רות טפלה אליה לשתי סיבות אם לחשיבות נעמי אשר היא בת ישראל ורות מואבית ב' היות חמות וכלה וראוי שתהיה החמות עיקר וכלתה טפלה אליה ושתי סיבות דייק קרא דכתיב ותשב נעמי ורות המואבי' כלת' ואח"כ ביאר הכתוב שלענין התשוב' גם רות היתה עיקר לא טפלה וזהו שאמר השבה משדי מואב כלומר שרות שבה בהחלט משדי מואב כי הניח את טבע מקומה ומולדתה והוא ענין הצרות עין כאמור לעיל וגם ענין הזנות המוטבע במואב מתחל' שרשן כנודע באופן ששתיהן יחדיו בחמו' ככלה בשווי אחד המה באו בית לחם לעבודת הבורא ופגעו בעסק מצוה תחלה והוא קציר שעורי' שהכוונ' על קציר העומר וכמאמרם ז"ל עכ"ל: