אגרת שמואל על רות ב:ד

1והנה בועז בא מבית לחם וכיון שראה אשה יפה כזאת בשדה אשר כל רואה אותה מיד רואה קרי כאמרם ז"ל בויקר מקרה וגו' לכן ויאמר לקוצרים ד' עמכם להצילכם מיצה"ר ואל יעזוב אתכם ביד יצריכם הרע המפתה אתכם ליתן עיניכם באשה הזאת ויאמרו לו יברכך ד' כי גם לך צריך ברכה זאת. או אפשר אמרו לו כי לו לבדו ברכה זאת לא להם לפי שהוא אלמון ואינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו. והראב"ע ז"ל כתוב ויאמר לקוצרים ד' עמכם לעזור אתכם בעבור שהם עמלים יברכך ד' שיתן ברכה בקציר עכ"ל, ואני אומר שאפשר שהם אמרו לו יברכך ד' לפי שהוא נתאלמן מקרוב ואפשר שמיום שמתה אשתו לא בא לשדה כי היה אבל ולא בא אלא באותו היום ולפי שלמדונו רז"ל כי השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה על כן אמרו לו יברכך ד' כלומר ימציא לך אשה הגונה כדי שתהא שרוי בברכה:

2א"נ אמר להם ד' עמכם בהיות שמצות רבות תלוית בענין הקצירה אם בעזוב עומר שכח' שלא לשוב לקחתו וגם בלקט והפיאה ושלא לגעור בעניים הבאים ללקט רק לקבלם בסבר פנים יפות וכיוצא על כן הזהירם ואמר להם הזהרו באופן שיהיה ה' עמכם ולא יסתלק מביניכם ולכן הוי זהירין לבלתי תחטאו רק קיימו כל המצות התלויות בקצירה בסבר פנים יפות וכיון שראו שבהיות הוא בעל הקציר ובעל הממון עם כל זה היה נותן בסבר פנים יפות ומזכירם על הנתינה א"כ מי שהוא טוב עין הוא יבורך ראוי הוא שיבורך ולכן ברכוהו ואמרו לו יברכך ד' כלומר יברכך בממון וכמו שדרשו ז"ל בפסוק יברכך ד' וישמרך, אי נמי לפי שבועז באותה שעה פגעה בו מדת הדין זו מדת אלקים ומת אשתו על כן לא מצא ברכה יותר חשובה מזו להתפלל עליהם שלעולם לא יתנהג עמהם במדת אלקים שהוא מדת הדין אלא שם ההויה שהוא רחמים הוא יהיה עמהם וז"ש להם ד' עמכם והם השיבו ואמרו לו יברכך ד' כלו' יאמר די לצרותיך ולא יתנהג עמך עוד במדת הדין מדת אלהים אלא במדת רחמים וז"ש יברכך ד' שהוא מדות רחמים, אח"כ מצאתי קרוב לזה בהר"ש אלקבץ הלוי ז"ל:

3ורב אחרון כתב והנה בועז בא וגו' מגיד גודל השגחת השי"ת שגם שבועז אפשר שלא היה הולך שם אותו היום עכ"ז לזכות הצדקת הזמינו הקב"ה שם והיינו דקאמר והנה בועז בא וגומר ויאמר לקוצרים וגומר אפשר להעיר למה לא הזכיר הכתוב שראה בועז את רות ואח"כ שאל עליה אלא אמר בועז לנערו וגומר בזולת הגדת ראייתו אותה ולכן אומר דאפשר דבועז הבין מרחוק בשדהו והכיר במילוי עינו שהיתה שם נערה מחודשת בלתי רגילה ללכת שם וחשב שמא היה בלב הקוצרים דבר בליעל אשר לא נכון ולכך כשבא אל השדה תכף אמר להם ד' עמכם כאיש מתמי' על דבר זה שאמר מה זאת לכם ד' עמכם יהיה והם השיבו יברכך ד' בכל משלח ידיך כי אין פרץ ואין יוצאת אתנו:

4והר"ש ן' אלקביץ הלוי ז"ל כתב האמת כי עתה שלמו לו ימי אבלו שבעה ועדיין הוא שואל בשלום אחרי' ואחרים אינם שואלים בשלומו ולכן הוצרך הוא להתחיל בשאלה תחלה ויאמר לקוצרים ד' עמכם עכ"ל וקרובים דבריו לדברי בפירושי ראשון שפירשתי: