אגרת שמואל על רות ב:ג

1ואמר, ותלך ותבוא ותלקט לא אמר ותלך ותלקט ותבוא סמוך ההליכה לביאה להקישם ומקיש ההליכה לביאה כי כשם שהבאי' בעת בואם מהשדות נושאים בר ולחם ומזון ששים ושמחים בביאתם אמנם בהליכה דואגים כי אינם יודעים אם יביאו שום דבר או יגערו בהם או לא ימצאו אמר עתה ברות כי כך היתה שמחה בהליכה כמו בביאה כי אחר שמן השמים הביאוה לידי מדה זו הכל קבלה עליה בסבר פנים יפות ותלך ותבוא ואיתקש ההליכה לביאתה והכל בשמחה ובטוב לב ותלקט בשדה אחר הקוצרים הכוונה כי עם היות שהיא חשבה שהלואי בכל הקוצרים תמצא אחד שיהיה ראוי והגון כדי שאלך אחריו ושלא יהיה רע עין וכמו שאמרה אחר אשר אמצא חן בעיניו ועתה מצאה את כל הקוצרים הגונים וכשרים באופן שלקטה אחרי כל הקוצרים ולעיל אמר אחר וכאן אמר אחרי לפי שאילו לא היתה הולכות אלא אחר קוצר אחד לבד ללקוט השכחה שהוא שוכח בנקל היה לה ללקוט שכחת קוצר אחד ובודאי שלעולם תהיה הולכות סמוך אל הקוצר לכן אמר אחר דכל אחר הוא סמוך אמנם עתה שמצאה חן בכל הקוצרים והלכה ללקוט אחרי כל הקוצרים שכחות כולם בוודאי שבין הזמן שהיא עסוקה ללקוט שכחת כולם יתרחקו הקוצרים ממנה כי הם קוצרים והולכים ועל כן אמרה אחרי כי אחרי הוא מופלג ונתן טעם למה הלכה אחרי כל הקוצרים לפי שקרה מקרה שהלכה בחלקת השד' לבועז אשר ממשפחת אלימלך ונקטינן דמושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים הא לדבר אמת כל משרתיו צדיקים ולכן כיון שראתה שהיו כולם צדיקם הלכה אחרי כל הקוצרים כדאמרן:

2ובמדרש ויקר מקרה א"ר יוחנן כל הרואה אותה מריק קרי. דרשו זה מדלא קאמר קרא ותיקר חלקות השדה וגומר והיה כינוי ותיקר שב אל רות ולמה אמר ויקר לשון זכר כי בזה הוצרך לומר מקרה ששב כינוי ויקר שהוא לשון זכר אל המקרה וכאילו אמר ויקר המקרה שלה חלקת השדה וגומר ובזה הלשון האריך הכתוב למעניתו ללא צורך ולכן דרשו כי ויקר שב אל איש הזכר הרואה אותה שהיה מריק קרי והכוונה ויקר האיש מקרה בסיבתה אבל עדיין צריך לדעת איך נמשך עם זה סוף הפסוק דקאמר חלקת השד' לבועז וגו' ואפשר דלעולם רז"ל לא מפקי קרא מפשטיה וממשמועותיו אלא מדשני קרא ואמר ויקר מקרה כדאמרן רמז ברמז אותה הדרשא שכל הרואה אותה כו' גם אפשר כי לפי שכל הרואה אותה מריק קרי על כן האלהים אנה לידו חלקת השדה לבועז שכל משרתיו היו צדיקים ולא יפגעו בה בשדה אחר פן יתעללו בה:

3ועוד אפשר שהשמיענו שכל הרואה אותה מריק קרי ואפילו הקוצרים אשר היו בחלקת השדה שבודאי היו צדיקים כל הרואה אותה מהם היה מריק קרי לרוב יפיה ותוארה:

4ומורי זלה"ה כתוב אומרו אחר אשר אמצא חן בעיניו הדבר קשה כי היתה אומרת בפיה שהיתה חפיצה ורוצה לקיטת השבלים כמעט כמו אתנן המציאות חן ואפשר שמלת חן מצאנוהו בכל מקום מצד הטוב לא מצד הרע כדכתיב כי לוית חן וגומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם וכיונה רות בדבריה שלא תלך ללקוט כי אם אחר האיש אשר תמצא שיש בעיניו חן רצה לומר שמשתמש בעיניו בעבודת ד' ולא בראייה אסורה שאם היתה רואה אותו משתדל להביט ולהסתכל בה הרי ניכר היות בעיניו רשע לא חן והיתה בורחת מאצלו וסרה מאחריו הרחק כמטחוי קשת עכ"ל:

5ובמדרש ותלך ותבא עד כדין לא אזלת ואת אמרת ותבוא ר' יהודה בר סימן אמר התחילה מסיימת לפניה את הדרכים. וכוונתם ז"ל שבעת לכתה היתה מסיימת את הדרכים לצורך ביאתה כדי שלא תטעה בביאתה למצוא הדרך ופשוט הוא וכן פירש מורי זללה"ה וכתב שכן נראה לו עיקר וגם כתב שאפשר שתהיה כוונתה שאחרי שהלכה חזרה לבוא בכל הדרך ההוא כדי לסיים את הדרכים ואחר כך חזרה ללקט עכ"ל:

6עוד כתב מורי זלה"ה שיתכן לומר על דרך הפשט כי באולי חלקת השדה לבועז היתה סמוכה לעיר יותר משדות אחרים ואע"פ שהיא תכף ומיד פגעה בחלקה ההיא מ"מ הלכה עוד משם והלאה אולי ימצא אחרים במציאות חן יותר וכמו שהיא הבטיח' אחר אשר אמצא חן בעיניו ולכן הלכה שדות הרבה ואח"כ חזרה ובאה ללקט בחלקה אשר הניחה כי לא מצאה חן כמו בחלקה ההיא ויקר מקרה במציאות חן חלקות השדה לבועז עכ"ל ורב אחרון כתוב אחר אשר אמצא חן בעיניו כלומר בעיני בעל השדה והכתוב קצר. ותלך ותבא וגומר רז"ל דרשו עד כדין לא אזלת ואת אמרת ותבא ר' יהודה בר סימן אמר התחילה מסיימת לפניה הדרכים ואפשר לומר שהגיד הכתוב חריצות הנערה שלא עמד בטלנית אפילו רגע אך לעולם היתה הולכות ובאה בתוך השדה ומלקט' ודקדק הכתוב ואמר אחרי הקוצרים להגיד מה שאמרו רז"ל בסמוך למי הנערה וגומר שאמר כיון שראה אותה בועז התחיל שואל עליה כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנעת עצמה כל הנשים מלקטות בין העמרים וזו מלקטות מן ההפקר והיינו אחרי הקוצרים ולא עמהם שלא ללקוט בין העמרים ולא לצחק עם הנערים עכ"ל:

7והרשב"א הלוי ז"ל כתב דע שאלהינו יתברך שמו ברא השוטרים הרודים בעם הם הנקראים בפי חכמי האמת קליפות והם נקראי' רעה ועל זה נאמר לא תאונה אליך רעה כלומר הזהר שלא תעליל עליך הקליפה הנקראות רעה עלילות ברשע ותאונה לשון תואנה כך פירשו בספר הזוהר בפרשת וישלח יעקב ובפרשת ויהי בשלח ועל זה נאמר יש רעה חולה כי הקליפה הזאת הנקראת רעה שולטות באדם הכילי ההוא ומחזקת אותו לחולה ואינה מנחת אותו לאכול באופן שהוא מחליא' אותו כך דרשוהו בספר הזוהר בפרשת בשלח ושם נאמר כי על זה נאמר הכתוב עושר שמור לבעליו לרעתו כי הרעה הנאמרת משמרת העושר ההיא ואינה מנחת אותו לעשות טוב ולא להנות ממנו עד שיבוא בעליו של העושר ההוא כי איש אחר יאכלנה הכלל כי הקליפה הזאת נקראת רעה וגם בעליו נקרא רע עין, ושלמה צווח אל תלח' את לחם רע עין כי הוא מרשות הקליפות ועל כן הזהיר' התורה ולא ירע לבבך בתתך לו כי הצדקה היא מצד הטוב ולכן אין לערב רע עמה ולכן פיה פתחה בחכמה אחר אשר אמצא חן בעיניו כי לא יהי' רע עין אבל שיהיה טוב עין עכ"ל:

8ותאמר לה לכי בתי כתב החסיד הר"ר יוסף יעבץ בנמוקיו לא מפני מיעוט ערכך אצלי אני מסכימה לכך אלא שהשעה צריכה לכך וזה טעם בתי עכ"ל, ותלך ותבוא כתוב הר"ש ן' אלקביץ הלוי אפשר שתהיה הכוונה על כל הימי' כי תמיד כל היום היתה הולכות ובאה עד כלות קציר השעורים וקציר החטים עכ"ל:

9והר"ר יצחק עראמה ז"ל כתב ותלך מבית' ותבוא השדה ותלקט, והר"ש ן' אלקאביץ הלוי כתוב ז"ל ואני שמעתי שיערה כמה מהלך היתה יכולה ללכת ובהגיעה לסוף הגבול המשוער אז ותבוא ותלקט כי אם היתה הולכות ומלקטות היתה הולכות ובאה ומשאה על שכמה ובזה תקל הטורח כי תוך עד סוף הגבול ואז בבואה היתה מלקטות באופן כי בהיות המשא כבד ובזה מן הקלות מה שלא יתעלם עכ"ל:

10ואומרו אחרי הקוצרים כתב הר"ר יוסף גאקין ז"ל למדנו מוסרה שלא לקחה אפילו ממה שבצידי הקוצרים כי אם ממה שאחריהם שכבר הניחוהו לדעת או נתייאשו ממנו וגם כדי שלא יסתכלו בה לא הלכה כי אם אחריהם עכ"ל ויקר מקרה חלקת השדה כתב הר"ר יצחק עארמא ז"ל ויקר מקרה כענין אנוכי בדרך נחני ד' בית אחי אדוני כי מה טוב הזדמן לצדיקים בלא ספק, ובמדרש כל הרואה אותה מריק קרי שהיה קשה בעיניהם לייחס ענייני זו אל המקרה ודרשוהו ליופי עכ"ל, ובמדרש לקח טוב ויקר מקרה מלמד שמלאך הוליכה כענין שנא' ויקר אלהים אל בלעם עכ"ל ועם זה אפשר שיובן מה שאמר הכתוב ותלך ותבא ותלקט כי כיון שהמלאך הוליכה כיון ששמה לדרך פעמיה ללכת תכף באה אל השדה כהרף עין על ידי המלאך שהוליכה וזהו ותבוא ואח"כ ליקטה: