אגרת שמואל על רות ב:ו

1ויען ויאמר הרחיב פה האריך לשון לספר לו בגנותה ושלא היתה ראויה להנשא לאיש כמוהו בתחלה אמר עליה דברים אשר לא כן יאמר שהיתה מסלסת בשערה ומקשטת את עצמה ועושה מעשה נערות וזהו נערה דקאמר וכמו שאמרו ז"ל אצל והוא נער דיוסף עושה מעשה נערות ואפשר גם כן שבאומרו נערה כיון לומר שאינה ראויה אליו שהוא זקן ובא בימים וזו נערה קטנה ולא יאות לזקן כמוהו כפי שניו וגם אם כדברי רז"ל היתה בת ארבעים שנה אם כל זה כ"כ היתה יפיה כי גם אם היתה בת ארבעים היתה נראית כבת שבע או כבת עשר ועל כן אמר נערה וכמו שדרשו ז"ל בשרה בת מאה וגו' ועוד כי מואביה היא ואפשר שרמז בדבריו שלא היה יכול לישא אותה כי לא יבוא עמוני ומואבי כתיב וזאת היא מואבית והנער אפשר שלא ידע ההלכה דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית שעדיין לא נתחדשה ההלכה דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. מה שכתבתי בפי' נערה מואבי' מצאתי אח"כ בהרשבא הלוי ז"ל שפירש כן:

2ועוד אפשר שכיון באומרו מואביה היא כלומר עדיין לא נתגיירה בכל לב ובכל נפש כי עודה מחזקות ברשעתה וזהו מלת היא יתירא דקאמר כלומר כי עדיין היא מואביה ואמר השבה עם נעמי כלומר שכל סוף מגמתה בבואה פה לא היה לאהבת ד' ולחסות תחת כנפיו כי אם לאהבת נעמי וזהו השבה עם נעמי ואף גם זאת האהבה כבר אבדה כי זאת האהבה היתה לה בצאתה משדי מואב ועתה כעת אין לה אפילו האהב' ההיא וזהו משדי מואב דקאמר כי אז בעת צאתה היתה לה אהבה עמה ועתה לא כן:

3ואפשר גם כן שכיון באומרו משדי מואב כלומר ראה מאיזה מקום שבה יחידה עם נעמי לבדה משדי מואב ובוודאי כולם שטופים בזמה והתעללו בה כי ממי יפחדו שלא לבוא עליה ואשה שהתעללו בה ערלות ערלים אינה ראויה אליך ויוסף עוד לספר בגנותה מה שאין בה ואמר כי היא חשודה בגזל ותאמר בלבה אלקטה נא כלומר נא כעת לעת הקוצרים לא אשלח ידי כי אם בלקט כדרך החסידים ואחר שירחקו מאצלי אספתי עומרים שלמים ואגזול אותם ולא יראו בי להיות' רחוקים ממני והעד שזו היתה כוונתה ראותי כי ותבוא ותעמוד ונתערבה כאן מאז הבוקר ועד עתה להמתין עד שנתרחק מאצלה כדי שתוכל לגזול אשה כזאת צריך האדם לשמור ממנה ולבלתי עזבה להכנס בביתו בדרך קבע כי תגזול כל אשר בבית וזהו שאמר זה שבתה הבית מעט כלומר אשה כזאת שיש לה דופי זה צריך שלא תכנס בבית אחרים אלא מעט פן תגזול כל אשר להם:

4והרשב"א הלוי כתב נערה מואביה היא כלומר שאף אם נאמר שהיה נודע להם חידוש הלכה דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית לאו משנת חסידים היא ואינו מן הראוי שמי שיקוה לצאת ממנו שבט המושלים ישא עמונית או מואבית ואף אם תהיינה מותרת הלא תראה הגואל פלוני אלמוני כמה ברח מזה כמי שנשכו נחש ולמה יקחנה בועז שהוא גדול ממנו בתורה התמו בנות ישראל הכשרות אשר הורתן ולידתן בקדושה ועוד השבה עם נעמי משדי מואב כי נתגדל' בין צרי עין אשר לא יאות לאיש כמוך נדיב על על נדיבות יקום והנה אליעזר עבד אברהם ביקש ליצחק נערה מורגלת בנדיבות והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה וגומר ואמרה שתה וגומר אותה הוכחת לעבדך ליצחק ואחרי שזו הורגלה בין צרי עין ודאי תהיה מורגלת בצרות עין ומה גם בהיותה מואביה אשר הצרות עין טבעי להם באופן שתהיה צרת עין בטבע ובהרגל עכ"ל. אי נמי לא אמר מי הנערה הזאת אלא למי הנערה לפי שבועז בראותו אשה כזאת יפה כלבנה ברה כחמה אמר בלבו בודאי הגמור כי אחד מהקוצרים קדשה כבר כי אי אפשר שלא יתנו עיניהם בה ובפרט נער הנצב על הקוצרים שהוא יושב ובטל כי הקוצרים שהם טרודים במלאכתם אפשר שלא היו להם פנאי לראותה אבל הנער הנצב על הקוצרים אפשר שהוא קידש אותה לו בשוה פרוטה ועל כן שאל ממנו למי מכולכם מקודשת הנערה הזאת וכיון ששמע הנער הנצב על הקוצרים דברי אדוניו שהיה חושדם שקדשו אותה ואם תהיה פנויה עדיין ישאנה לו כי חשק ביפיה עד כי חשד אותם שלא היה אפשר שלא קדשוה כבר לרוב יפיה התחיל לדבר בגנותה ואמר כי אינה הוגנת לו כי היא נערה מואבי' והיא מהם אשר שנא ד' אלהים וגם מזלה רע עד כי לא נשאר לנעמי מכל בניה ובנותיה כי אם היא לבדה כי מעת אשר בא אל ביתה צרה ויגון מצאה לה ובסימן רע באה ובמזלה הרע הרגה את בעלה וזהו שאמר השבה עם נעמי לבדה כי לא נשאר לה אלא היא לבדה באה עמה וגם היא מעם הפרוצים בעריות וזהו משדי מואב וכאומרם ז"ל שהיו פרוצים בעריות ובהכרח היא ג"כ תהיה פרוצה כהם:

5א"נ סיפר מפריצותה כי בשלמא נעמי שהיתה אשה זקנה שתבא בדרך לבדה לא תפחד כלל כי מי יביט בפניה אבל אשה בחורה ויפה כזאת השבה עם נעמי שתיהן לבדנה בדרך וממרחק רב כזה משדי מואב בודאי שאשה פרוצה היא שאלמלא היתה צנועה היתה מפחדת שלא יפגעו בה אנשים שאינם מהוגנים ויתעללו בה ואף אם נאמר שלא פגעו באדם והיא לא נטמאה מ"מ אם היא לא היתה פרוצה לא היתה שמה לדרך פעמיה עם נעמי לבד בלא חברת אנשים כל זה מורה על רוב פריצותה ואף גם זאת יש לה שהיא עצלנית ואינה חפיצה אלא להיות יושבות ובטלה כל היום כי באה אל השדה ותאמר אלקטה בדבור פיה לבד ולא עשתה מעשה כלל הבטיחה לעשות ולא פשתה ותבוא ותעמוד עומדת ובטלה מאז הבוקר ועד עתה ועל כן לא אמר ותבוא מאז הבוקר ותעמוד עד עתה כי אין הכוונה שעמדה שמה מן הבוקר אלא שעמדה בטלה ולא לקטה דבר מאז הבוקר ועד עתה כל אלו המדות הרעות יש אתה וזאת היתה לה כי נחרבה ביתה בזמן מועט על רוב פשעיה ומיד מת בעלה כי מדותיה המגונות גרמו שתשב בביתה זמן מועט ותחרב ביתה כי אולת בידיה תהרסנה:

6א"נ אמר כי הראתה סימני טהרה כחזיר ולבה יקבוץ און לה כי אמרה אלקטה אחרי הקוצרי' רחוק מאוד מהם להראות שאני צנועה ועל כן ותבא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה להמתין שנתרחק מאצלה ואז תתחיל ללקט כדי שלא נסתכל בה ויהי כן ד' עמה כאשר זאת היא כוונתה כי אם כוונתה להתעכב בשדה הרבה כי מדתה להיות אשה אשר בביתה לא ישכנו רגליה ואינה רוצה לישב בבית כי הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה וז"ש זה שבתה הבית מעט כלומר זה אין זה כי אם רוע לב שרוצה לשבת בית מעט ולכן המתינה שנתרחק מעליה ולא מרוב צניעותה אלא מפני כי שבת' הבית מעט ובבית' לא ישכנו רגלי':

7הנה פירשתי דברי הנער לגנאי של רות. אח"כ מצאתי להרשב"א הלוי שפירש כן במה שאמר הכתוב זה שבתה הבית מעט ועוד כתוב כי עד אתה דבר בגלויות טבעים אליה היותה נערה ומעם טמא ומתגדלת עם בלתי הגונים ואלה הגנויו' ואם הם רבי' אינה היא סבתם ועתה דיבר בגלויות הרגליים אשר הוא סיבתם ואמר ראשונה שיש לה עין רעה לא יספוק לה כל השדה כולה וזה יראה הלקיטה אם בכמות ואם באיכות ואולם באיכות אמר אלקטה נא ואספתי בעמרים מה שאין בו דין לקט כי אם בשבלים והיה זה מהמגיד שקר מפורסים כמו שנראה ממאמרה אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אמנם זה להוציא דיבה עליה אמר היפך מאמרה ואם נחזיק בדברי רש"י שהם שני דברים לקט ושכחה גם יורה על הנאמר כי לא תתפייס בזה או בזה אלא בזה ובזה ואמנם בכמות אמר ותבוא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה כי לא יספיק לה שעה אחת או שתים אבל כל היום כולו וביען בעת ההיא עדיין לא היתה עת האוכל כנראה מהמסופר לפני' מפליג בקדימה ואמר מאז הבוקר ולא אמר מהבוקר כאלו רצה בזה שהיתה מעוררת השחר ובטרם יכיר איש את רעהו היתה באה וזהו מאז הבוקר ועד עתה עכ"ל:

8והנה עד עתה פירשנו כל דברי הנער הנצב על הקוצרים לגנאי וכל הדברים אשר דיבר הנער על רות הכל שוא ודבר כזב וגדול עונו מנשוא אם לכך כיון להעליל על אשה כשירה דברים אשר לא היו מעולם והמה מהגנאי אשר המשורר ע"ה נתרעם על מספרי לשון הרע במזמור הושיעה ד' כי גמר חסיד וכדי שיוסרו מספרי לשון הרע יראו ויקחו מוסר אבאר פירוש המזמור שאמרו דוד ע"ה כשה ה בורח משאול והיו הולכין ובאים לשאול לגלו' אזנו היכן דוד שרוי כענין הזיפים שאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו ואלו היו מראים פני' לדוד והיו מבטיחים אותו שישב ביניהם ולא ימסרוהו ביד שאול עד שלכך הוצרך לשאול באורים ותומים היסגרוני אנשי קעילה ויאמר יסגירו וזה בוודאי כי אנשי קעילה היו מבטיחים אותו שישמרו אותו ולא יסגירוהו ולכן שאל אם ישמרוהו כדבריהם או יסגירוהו ואמר לו ד' שלא יבטח בדבריהם כי יסגירוהו ולכן אמר הושיעה ד' כי הריני קרוב למיתה שימיתני שאול כי כולם רוצים להסגירני ביד שאול וז"ש כי גמר חסיד ועל עצמו אמר כן כענין שאמר שמר' נפשי כי חסיד אני ולכן אמר הושיע' ד' כי גמר זה החסיד כמעט שימיתוהו שאול ואנשיו והרי הוא הולך למות לפי שפסו ואפסי אמונים מבני מאדם ואין איש אמת בארץ שהרי כולם מבטיחים אותי ובקרבם ישימו ארבם להסגירני כיד שאול ושוא ידברו איש את רעהו וגומר אמר כי כ"כ הורגלו לדבר שוא ודבר כזב עד שאינם מדברים איש את רעהו בשפתותיהם רק בלבותם כשזה מדבר יודע חבירו כי שקר הוא מדבר ושהדברים הם הפך ממה שהוציא בפיו וזה משיבו דברים לפי דבריו וגם בתשובתו יש בלבו הפך מה שאומר בפיו וחבירו מבין כי בלבו דבר אחר הפך ממה שאומר בפיו באופן כי בלב ולב ידברו זה מבין לבו של זה וזה מבין לבו של זה ובזה הם מדברים בלבם ולא בפיהם:

9א"נ ביען כי צריך לאדם להפך יצרו הרע ליצר הטוב ושיסכימו שניהם לעבודתו ית"ש ולאהב' אותו כענין ואהבת את ד' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך אמר כי אלו הרגלו כ"כ לדבר שקר עד שאף יצרם הטוב הושוה והוסכם ליצרו הרע לדבר שקרים וז"ש בלב ולב ידברו השוא והשקר בב' הלבבות ובב' היצרים הם מדברים כי נהפך יצרם הטוב ליצה"ר ואמר יכרת ד' כל שפתי חלקות לא לבד המדברי' אתי השקר ולשאול האמת אלא אף המדברים לי האמת ולשאול השקר גם אלו יכרתו לפי שאלו אומרים שבסיבות לשונם יעלה במעלה גדולה וז"ש אשר אמרו ללשונינו לגביר ויעלה במעלה בסיבות לשונינו כי כבר דברנו טוב עם שאול וכן עם דוד באופן כי איזה משניהם שימלוך על ישראל ייטיב עמנו וז"ש שפתינו אתנו כבר שפתינו הכין לנו הכנה לעלות במעלה איזה משניהם שיהי' אדון לנו וז"ש מי אדון לנו כי מי שיהיה אדון לנו וימלוך על ישראל יאהוב אותנו כי שפתינו הכין לנו להיותינו אהובים בעיני שריהם וביען כי גם ענוש לצדיק לא טוב וכמ"ש דוד במקום אחר אל עון פלט למו באף עמים הורד אלהים אשר המפרשים פירשוה בתמי' על און פלט למו ואני אומר כי אפשר לפרשו בניחותא כי גם ענוש לצדיק לא טוב ולא הוה רוצה שיענשו בעבור האון שעשו לו כן אמר על און אשר עשו לי איני תובע כעת עלבוני אלא בעידן ריתחא שיהי' לך אף בעמים אז הורד אלהים אותם אשר עשו לי און ובעידן ריתחא יענשו אגב אחרים ולכן אמר כאן אין אני אומר כי על הרעה הזאת אשר הם עושי' לי שמשקרים בי יכרתו רק משוד עניי' ומאנקת אביונים שכבר הם חייבים ממקום אחר על אותו און יכרתו ויהיה עתה כי על פי דרכו אנצל גם אני מידם וז"ש עתה אקום יאמר ד' על מה שהם חייבים מקדמת דנא עתה אקום כי על פי דרכו שאנקם מהם אשית בישע את זה החסיד כשתמיד הוגה בתורתו יומם ולילה וז"ש אשית בישע יפיח לו אמרות ד' כלומר על פי דרכו אושיע את דוד שיפיח לו תמיד אמרות ד' כלומר שהוגה תמיד בתורה וכיון שהוזכר התורה סיפר בשבחה וז"ש אמרות טהורות יובן במ"ש ז"ל מצינו שעיקם הכתוב שנים ושלשה תיבות שלא להוציא דבר מגונה מפיו שנאמר מן הבהמה אשר איננה טהורה וז"ש אמרות ד' כלומר אם תראה בתורת ד' אמרות רבות אל יקשה בעיניך שהיה יכול לדבר בלשון קצרה ולומר בהמה טמאה דע לך שאין זה עיקום כי אין בתורה עיקמנות ואם עיקם שם היינו כדי שלא להוציא דבר מגונה מפיו ולומר טמא רק רצה לומר אמרות טהורות אמנם האמת כי התורה ככסף צרוף בעליל לארץ ואם תקשה ותאמר ממקום שבאת משמע שאינה ככסף צרוף שהרי שם כתוב גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה ואיכא למידק אמאי לא ערבינהו וליתנינהו בהמה ועוף בחדא מחתא ולכתוב הכי מכל הבהמה הטהורה ומעוף השמים תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ואי הוה כתיב הכי לא היה צריך לחזור ולכתוב פעם אחרת שבעה זכר ונקבה ותו איכא למידק כי היכי דנקט בבהמה חלוקות טהורה ואשר לא טהורה אמאי בעוף לא זכר כלל חלוקות אשר אינני טהור ואם נאמר כי לא הוצרך להזכירו משום דממילא משתמע מן חלוקות בהמה טמאה אם כן גם חלוקות עוף טהור למה כתביה דהא הוה משתמע מחלוקת בהמ' טהורה דמאי שנא באופן כי לכאורה משמע כי מה שחזר ואמר גם מעוף השמים תקח לך שבע' שבעה הוא מיותר הני שבעה שבעה לכך הודיענו המשורר כי גם אותם שבעה שבעה דנקט בעוף מזוקק הוא אותו שבעתים והוכרח לעשות חלוקה בפני עצמו בעוף ולא לערבינהו בבהמה וזה כי ידוע הוא כי קרבן העוף הוא קרבן העני אשר אין ידו משגת היה מביא שתי תורים או שני בני יונה והנה ידוע הוא מה שצוה הוא ית' להביא ז' ז' מן הבהמה טהורה היינו כדי שיהיה לו לנוח להביא מהם קרבן ואם היה מערב קרא העוף אם הבהמה הטהורה הוה אמינא דודאי מה שצוה השי"ת ז' ז' העיקר הוא בשביל קרבן הבהמה שהוא קרבן חשוב ומתנה הראוי להתכבד אמנם העוף כדי נסבה לפחות כדי שלא לבייש גם קרבן העני אמנם הייתי אומר כי עיקר צווי ז' ז' לא היה אלא מפני קרבנות של הבהמה לכך רצה הקב"ה לגלות כי כך חשוב בעיניו ית' הב' תורים של העני כמו הקרבן של העשיר ולכך עשה מהעוף חלוקה בפני עצמה ופסוק בפני עצמה בצוותו שיפריש ויקח מהם שבעה שבעה וז"ש פסוק בפני עצמו ובמלת גם להורות כי שקולין הם ויבואו שניהם וז"ש גם מעוף השמים ז' ז' ולזה לא ערבינהו אלא נקט בהם פעם אחרת ז' ז' להודיע כי שוה הוא לפניו ית' קרבן העני לקרבן העשיר ולכן לא עשאו טפל לערבינהו עם הבהמ' הטהור' וכתב בעוף לחודי' פעם אחרת ז' ז' וז"ש מזוקק שבעתים כי כפי הטעם שאמרנו גם אותן השבעתי' שכתוב שני פעמים הוא מזוקק להודיענו כי לפני ית' חשוב קרבן עני לקרבן עשיר ומטעם זה מפורש אצלי מאי דכתיב בפרשת ויקרא כי בקרבן העשיר כתיב אם עולה קרבנו מן הבקר ובקרבן הפני כתיב ואם מן העוף עולה קרבנו ולמה לא אמר ואם עולה קרבנו מן העוף אלא כוונתו להודיענו האמור כי בתחלה אמר אם עולה קרבנו מן הבקר כלומר ידעתי כי העולה האמיתות אשר היא חשוב' בעיניך היא מן הבקר כי היא היותר עולה חשובה אמנם אני באתי לחדש לך כי אם יהיה מן העוף עולה קרבנו ומלת עולה קרבנו היא גיזרה כי אפי' שיהיה מן העוף אני מחשיב אותו לעולה שלימה וזהו שאמר עולה קרבנו ונחזור לענינינו כי לכך נקט גם בעוף שבעה שבעה בלחודייהו להשוות קרבן העוף לקרבן בהמה וז"ש בכאן מזוקק שבעתי' ואחר שסיפר בשבח התורה משום כיון שהזכירו סיפר בשבחו חזר לענינו הראשון ואמר אתה ד' תשמרם כלומר ואם אתה ד' חפץ על כל אלה אשר עשו לשומרם ואין אתה חפץ להמיתם וז"ש אתה ד' תשמרם כלומר אם אתה להיותך בעל הרחמים כי כן מורה שם זה אתה אומר לשומרם על הפחות הצילם מידם וז"ש תצרנו מן הדור זו לעולם והנון של חצרנו היא דגושה והוא כנוי אל היחיד הנזכר אשר אמר עליו אשית בישע האיש אשר יפיח לו ויהגה באמרות ד' אמרות טהורות לפחות אם תרצ' לשמור את הדור ואתה ד' תשמרם לפחות תצרנו לזה שיפיח לו אמרות ד' תצרנו ותצילנו לו מן הדור זו לעולם וכ"ש כי למה זה ועל מה זה יהיה מזלם קבוע תמיד ברום הגלגל כי ראוי הוא כי כשם שגלגל חוזר בעולם כי לפעמים האדם ברום המעל' ולפעמים למטה לארץ עני ואביון כן יהיה ג"כ לאלו כרשעים כי יחזור גם הגלגל חוזר חלילה ולא יהי' קבועים במסמרות במעלתם וז"ש סביב רשעים יתהלכון ראוי שיתהלכון ויחזרו חוזרים חלילה כשאר בני אדם וז"ש כרום זולות לבני אדם כלו' כמו הרום והזלות והזלזול ועניות לבני ארם כי לפעמים הם ברום ולפעמים הם בזלות ועוני כן ראוי שיהי' גם לאלו פעמים כן ופעמים כן וסביב סביב יהלכו גם המה ושיהי' הגלגל חוזר גם עליהם ולכן היה מתפלל דוד עליהם שיפלו במכמורות רשעים על היותם בעלי לשון הרע כי שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו כי לשון הרע הוא שקול כע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים כי בכל אחת מאלו לא נאמר אלא גדול בשפיכות דמים גדול עוני מנשוא ובעריות ואיך אעשה הרע' הגדולה וגו' ובע"ז אנא חטא העם הזה חטא' גדול' אמנם במדבר לה"ר נאמר בו לשון רבים כמש"ה לשון מדברת גדולות ואם הנער כיון בדבריו להוציא עליה שם רע ודאי גדול עונו מנשוא ולכן אפשר לדרוש כל דברי הנער הנצב על הקוצרים לכף זכות לקיים מאמר התנא והוי דן את כל האדם לכף זכות:

10ואפשר לפרשם שלא דיבר אלא בשבח של רות ואמר ויען הנער ויאמר נערה מואבי' וגומר ומה זאת היא ראויה אליך כי היא נערה ראויה לילד והוא מתו כל בניו וצריך שלא ישא אשה אלא שתהיה ראויה לילד לא זקנה ואומרו מואביה היא כלומר אין עליך לחוש אל מה שאמר הכתוב לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ד' כי למדתנו רבנו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית וזהו שאמר נערה מואביה הוא ועוד תראה את טוב כוונתה ושנתגיירה לשם שמים כי שבה עם נעמי עם היותה עניה שכולה וגלמודה בעירום ובחוסר כל והלא תראה מהיכן שבה מארצה וממולדתה משדי מואב ועזבה את אביה ואת אמה עם היותה בת מלכים ושבה עם נעמי עם היותה בחוסר כל זה יורה שלא נתגיירה אלא לשם שמים: