אגרת שמואל על רות ג:ז

1ויאכל בועז וישת וייטב לבו וגומר לא אמר ויאכל וישת בועז להורות כי בעת האכילה הי' בועז אבל אחר השתיה נשתנה לאיש אחר וייטיב לבו וכאילו אין זה בועז כי נכנס יין בקרבו ועם כל זה ראה מראה ההפרש שבין ישראל הקדושים לאומת העולם כי בכאן אחר שאכל ושתה והוטב לבו ובאה לו כמשכבו אשה יפת תואר מקושטת מבוסמת וטהורה בטבילה ותגל מרגלותיו ועם כל זה נשבע ליצרו שלא לבוא עליה וכמאמרם ז"ל בפסוק חי ד' שכבי עד הבוקר ואחשורוש הרשע כטוב לב המלך ביין ולא היתה ושתי לפניו אמר להביאה ערומה להראות העמים והשרים את יפיה לפי בכולם רשעים ושטופים בזמה המבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור ולהודיענו שבחו של בועז הודיענו שאכל ושתה ויטב לבו ועם כל זה לא חטא דאי לאו הכי מאי אתי לאשמועינין:

2ובמדרש ויאכל בועז וישת ויטב לבו למה וייטב לבו שבירך על מזונו וקשה מאי רבותא הוא לאיש גדול כבועז שבירך ברכות מזון והא מי שאכל ושתה ולא בירך על מזונו לא מבני ישראל הוא וא"כ מאי רבותא דבועז ואפשר כי בהיות הכוונה הצריכה בברכת רבה וגדולה וכמו שאז"ל שצריך הכנת הלב כמו התפלה וצריך עוד כמה דברים שהם תיקונים שצריך על הברכה וכ"ז לא ימצא איש שיעשה את כולם בשלימות והעיד הכתוב על בועז הצדיק שבירך על מזונו בכל התנאים הצריכים ולא נמצא כזה איש אשר רוח אלהים רו שישלים כל הצריך אלא הוא לבדו:

3א"נ אפשר שאין הכוונה במה שאמר שבירך על מזונו על ברכות המזון אלא הודה ושבח לאלהיו על כי פקד ד' את עמו לתת להם לחם ומזון כי בהיות שעד עתה הי' רעב בארץ ועתה הי' מזון לפניו בריוח בירך על המזון שנתן ד' לעמו והיתה הברכה ברכות הודאה על הטובה אשר עשה ד' לישראל וכן משמע קצח מל' המתרגם ז"ל ויצדק פירוש זה יותר לפי הגירסא שיש גורסים שבירך הטוב והמטיב והכוונה זאת היא בוודאי שהודה על הטובה אשר עשה ד' לישראל וזהו הטוב והמטיב הטוב לדידיה והמטיב לאחריני וברכה כזאת לא כל אדם היה אומרה כי עדיין לא נתקנה ברכות הטוב והמטיב בימי בועז עד הרוגי ביתר והוא לבדו נתן לב לברך ברכה זו ולפי גירסא זו דייק שפיר וייטיב לבו שהוא על הטוב והמטיב והקשה בלשון קושיא למה וייטב לבו ולא אמר בלשון שאלה מאי ויטב לנו להורות הקושי שיש בפסוק אם יובן כפשוטו והוא כי איש כמוהו לא הי' ראוי לשתות כ"כ עד שייטיב לבו ביין כי זה הוא מנהג השכורים השותים במזרקי יין וז"ש למה וייטב לבו כלומר למה הביא עצמו פ"י השתי' שייטב לבו ביין ולאו משנת חסידים היא זו לכך אמר שבירך על מזונו:

4דבר אחר וייטב לבו שאכל מיני מתיקה אחר המזון שהוא מרגלת לשון תורה ובזה דייק מלת וייטב שמיני מתיקה הם טובים וגם שהם מכשירי תורה ומרגלת לשון תורה כלומר מרגילים לאדם להגות בתורה אחר שאכל מיני מתיקה והוא מעניני האכילה והשתיה אשר זכר:

5ד"א וייטב לבו שעסק בתורה שנאמר טוב לי תורת פיך לא בחר במיני מתיקה כי לא קרא טוב למה שהם טובים לגוף ומתוקים לחיך רק הטוב האמיתי הוא הטוב הנפשיי והוא לעסוק בתורה ולזה קרא טוב שנאמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף והביא הפסוק הזה ולא כדמייתי במקום אחר אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם להורות חסידותו של בועז כי בהיות שאותה הלילה הי' זורה את גורן השערים ודרכן של בני אדם כי באות' הלילה מתעסקים בזריית הגורן ושמחים בהביטו כמה וכמה הוציא לו שדהו ובכמה וכמה דינרים ימכור אבל בועז לא פנה אל רהבים ושטי כזב כי טוב לו התורה מאלפי זהב וכסף ולכן עסק בדברי תורה. ד"א וייטב לבו שהי' מבקש אשה שנאמר מצא אשה מצא טוב ולא בחר בסברות הראשונות האמורות כי זה אינו מן השם ולאו באותו הלילה שהי' זורה את גורן השעורים בלבד היה עושה כן רק בכל לילה ולילה היה כך דרכו ומנהגו ומה לו לכותב המגילה לומר לנו שבזאת הלילה אחר האכילה עסק בתורה או שאכל מיני מתיקה כי זה דרכו בכל הלילות אבל האמת הוא כי באותה הלילה הרהורי דברים היו שם והי' מחשב לבקש אשה שנקראת טוב שנאמר מצא אשה מצא טוב ותכף האלהים אנה לידו אשה הוגנת לו ותבא בלט ותגל מרגלותיו ותשכב כי רצון יראיו יעשה נמצא כי מ"ש וייטב לבו הוא הדבר בענין המזווג דמפרש לה לקמן:

6והר"ר יהודה ן' פרובינצאל כתב ואצלי בלט מגזירות ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם כלומר במעשה כשפים שילכו בלילות וקולם לא ישמע כי אם בועז הי' ישן בגורן לשמור גורנו מהגנבים כמה לא חלי ולא מרגיש גם הוא גם אנשיו שלא שמעו האשה הבאה בקצה הערמה ככה יעשו אם יבוא גנב ויגנוב והנה בני מות הם כי לא ישמרו את אשר לאדוניהם לכן אמר בלט כמו בלטיהם דרך רואה ואינו נראה וכן בהיות שאול במערה ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט ולולי בואו בחכמות הלהטים היה זה פחיתות גדולה לדוד להיותו מסתכן עכ"ל:

7ואני אומר כי יש סעד לזה מלישנא דקרא דקאמר ויבא לשכוב ולא אמר ויבא וישכב להורות כי כמעט שעדיין לא שכב כי עדיין לא נשקע בשינה כלל ולכן לא אמר וישכב וכיון שכן הי' שעדיין נים ולא נים תיר ולא תיר כאילו עתה הי' בא לשכב ובוודאי שהיה בועז מרגיש בדבר אם לא שבאה דרך רואה ואינו נראה בדרך כישוף והוא רמוז במלת בלט כדאמרן. ובמ"ש ויטב לבו אפשר שכיון למה שאז"ל שראוי לכל אדם כשהולך לשכוב טל מטתו להיות מוחל לכל מי שציערו ביום ההוא ויאמר כן שרי ליה מארי' למאן דמצערן לי ולא יהי' לו טינא בלבו עם שום אדם והעיד הכתוב על בועז הצדיק שעשה כן שמחל לכל מי שציער לו ביום וזהו ויטב לבו להיות לבו טוב ושלם עם כל בני אדם ואח"כ בא לשכוב בקצה הערימה וע"ד זה אמר דוד המלך ט"ה בשלום יחדיו אשכבה ואישן כי כשאבא לישן אז אני מוחל לכל מאן דמצערן לי ואני בשלום עם כל העולם יחדיו אשכבה ואישן:

8ובביאור לרב אחרון ז"ל כתוב לאמר סיפר הכתוב שהשי"ת סובב כל הדברים והגיען באופן נאות והוא שנתן בלב בועז לאכול ולשתות ולהטיב לבו עד שישתקע בשינה ותוכל היא לבא בלט לשכב מרגלותיו ותעבור חצות לילה בשינה כדי שכשירגיש וידבר עמה לא יהי' אנשים נעורים בגורן גם מיהר הקב"ה שכיבתו כדי שלא תצטרך רות להתעכב זמן רב נטמנת בגורן בין הערימה עכ"ל: