אגרת שמואל על רות ג:ח

1אמר ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש בהיות אשה שוכבת מרגלותיו היה פוסח על שתי הסעיפי' כי בהיות בחצי הלילה שידוע כי בשעה ההוא הקב"ה נכנס עם הצדיקים בג"ע להשתעשע עמהם כמובא בספר הזוהר על כן בעת ובעונה הזאת ויחרד האיש כלומר היה חרד חרדה גדולה איך יעשה דבר זה ויחטא לאלהים ולא יזכה הוא להשתעשע שם בג"ע עם הצדיקים שזוכים בעת ובעונה הזאת ומצד יצרו הרע הי' מתגבר עליו וזהו וילפת כמו שאמרו ז"ל שנעשה בשרו כלפת שנתקשה שהיתה אשה שוכבת מרגלותיו הרי שתים מצד אחד שהיה חצי הלילה והיה זוכר מעלת הצדיקים הי' חרד ומצד אחר הי' רואה אשה שוכבת מרגלותיו ומתקשה ולא הי' יודע מה לעשות וגמר אומר בדעתו לשאול ממנה מי את מותרת או אסורה וז"ש ויאמר מי את וכמו שאמרו ז"ל שאמר לה פנויה את וכו' טהורה או טמאה וכיון שראתה רות כל השאלות הללו חששה אולי היה נותן לב לבוא עליה מיד כי גבר יצרו עליו ולא יכול לו ועל כן אמרה לו אנוכי רות אמתך ופרשת כנפיך על אמתך כלומר אף שאני אמתך וסרה אל משמעתך לא יעלה על לבך לבוא עלי בלא ברכה וזהו ופרשת כנפיך שהוא לשון נקיה לשון נישואין כלומר קח אותי לאשה בנשואין ושבע ברכות בעבור שהכוונה להביא נפש מחלון לזה העולם וזהו כי גואל אתה ולכן צריך קדושה רבה ונשואין וכל צד היתר כדי שיבוא על ידך נפשו של מחלון וכיון ששמע בועז שהיא היתה מזרזת אותו שלא לבוא עליה עד אחר נישואין בירך אותה ואמר ברוכה את לד' בתי בוודאי שהטבת חסדך האחרון שהוא החסד הזה שזרזתני שלא לבוא עליך עתה קודם נישואין יותר מן הראשון שלא רצית ללכת אחרי הבחורים אפילו שיהיה דל כי רוצה אשה בקב ותפלות מקביים ופרישות וכל שכן שהי' נמצא לך בחור עשיר על רוב יפייך ולא בחרת בהם אלא בי ולכן מה שזרזתני שלא אבוא עליך עתה קודם נשואין וזהו ועתה דקאמר כלומר עתה לפי שעה קודם נשואין לא תיראי אבל כל אשר תאמרי אעשה לך אחר נשואין כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל וצדקת את ואם כן איך יעלה בדעתו לחטא עמך ולהחטא אשה צדקת כמותך:

2א"נ אמר הטבת חסדך האחרון יותר מן הראשון החסד הראשון היה מה שנתגיירה ובאה לחסות תחת כנפי השכינה ובוודאי שהטובה הגדולה שראוי להחזיק לכל גר או גיורת הוא מה שהוא מתגייר ועוקר עצמו מע"ז ובא לחסות תחת כנפי השכינה ואחרי כן כל המצות והטובות שיעשה הם שפלות לזו לפי שכבר נכנע תחת עול התורה העיקרות היא הראשונה ואמר לה בועז הכא כי זאת האחרונה גדולה כל כך שאף גם זאת בהיו' הראשונ' שנתגיירה גדולה על היותה הראשונה וזו להיות אחרונה לא היתה ראויה להחשב כ"כ מכל מקום גדולה היא כ"כ כי היא גדולם אף גם שהיא אחרונה וזהו מלת האחרון דקאמר יותר מן הראשונה אף גם שהיא ראשונה וזהו אומרו מן הראשון והאחרונ' היא זאת שלא הלכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר ובחרת בי עם היותי זקן להיות גואל:

3א"נ אמר ויהי בחצי הלילה כי בועז היה נעור לעולם משנתו וקם בחצי הלילה לעסוק בתורה וכמו שאמר בן בנו דוד המלך ע"ה חצות לילה אקום להודות לך וכן היה מנהגו של בועז זקנו וז"ש ויהי בחצי הלילה אשר נעור משנתו לעסוק כתורה אז ויחרד האיש על כי ראה עצמו בנסיון גדול כי בעת הראוי לעסוק בתורה ובמשפט שמה הרשע ולא ידע אם יוכל לכבוש את יצרו שלא יחטא ולכן חרד חרדה גדולה והתחיל ללפת עצמו ונהפך מצד זה לצד זה כדי שתרגיש האשה שכבר הכיר בה בועז שהוא אשה ובורח ממנה ונהפך אל צד אחר ואולי בזה תקום האשה מאצלו ותלך כי תרגיש האשה שאין איש זה מאותם הרודפים אחר תאוות המשגל ותלך לדרכה כי לאו בעל דברים דידה הוא וכשראה בועז שלא הועיל כלל בזה לשתלך אבל הנה אשה שוכבת מרגלותיו ולא קמה ולא זעה ממנו אז רצה לידע מי זאת הנשכחה אשר כמעט נראה ממעשיה שתובעות אותו בפה ויען ויאמר לה מי את ואז היא תשיב אמריה לו בענוה רבה ותאמר אנוכי רות אמתך וקראה את עצמה אמתו לומר גם אם אני מכרת את ערכי כי הלואי שאהיה כאחת שפחותיך ואני אין ערכי לגבי דידך אלא להיות אמתך ואף עפ"כ הריני מחלה פניך שתפרוש כנפיך על אמתך והוא לשון נשואים אמורים בלשון נקיה וקלה כי גואל אתה ואפשר דקרי פרישות כנף לנשואין שכן דרך התרנגול כאשר רוצה לבוא על התרנגולת הוא פורש את כנפיו עליה והוא דרך פיוס שמפייסה וכמאמרם ז"ל על כן קרי לה לביאה פרישת כנף ודייק דכנפיך הוא חסר יו"ד וכתיב כנפך והכוונה שאמרה לו תדע שכוונתי אינה להנאתי אלא לש"ש כדי שתגאל נשמתו של מחלון ותביאהו לזה העולם כי איני שואלת ממך אלא ביאה ראשונה לבד ולזה נקט כנפך בלא יו"ד שהוא לשון יחיד נאמר על כנף אחד אמנם כנפיך ביו"ד הוא לשון רבים וזו אמרה איני שואלת ממך אלא פרישת כנף א' לכד וביאה אחת וזה לסיבה כי גואל אתה ותגאל נשמתו של מחלון כי אין כוונתי להנאתי אלא להנאתו ולטובתו של מחלון אשר מת והנה מצינו בדברי רז"ל אל יפתח אדם פיו לשטן כי כיון שהיא לא שאלה ממנו אלא ביאה ראשונה כן היה שלא בא עליה כשנשא' אלא ביאה ראשונה בלילה הראשונה לבד כי למחרתו מת וכמאמרם ז"ל שאמרו שלא חיה אלא אותו היום שנשאה בלבד ודרשו זה ממה שאמר שאמר הכתוב ברוך ד' אשר לא השבית לך גואל היום כלומר שבשביל יום א' שחיה לא השבית לך גואל שאילו לא חיה אותו היום נשבת לך גואל וכאשר ראה בועז כל כוונתה לגמול חסר עם נפש מחלון המת אמר לה ברוכה את לד' בתי והנה את עשית שני מיני חסדים הא' הוא מ"ש לעיל יעש ד' עמכם חסר כאשר עשיתם עם המתים והוא מ"ש רז"ל שנטפלו בתכריכהן והנה החסד ההוא היה חסד שעשתה עם גוף המת שלא נקבר ערום אלא בתכריכין אמנם זהו החסד האחרון שאת רוצה לעשות עמו הוא יותר טוב וחשוב מן החסד הראשון כי החסד הראשון היה עם גופו וזה החסד הוא עם נפשו במה שהנחת מלכת אחרי הבחורי' ולינשא לבחור כי יותר טוב היה לך לינשא לבחור אפילו שיהיה דל מלינשא לזקן בן שמונים שנה וזהו אם דל דקאמר וכ"ש שאם היה רוצה לינשא לבחור היית מוצא בחור ועשיר וז"ש ואם עשיר וזה לרוב יפייך וחשיבותך ועם כל זה הנחת הכל לבלתי לכת אחריהן ולבוא אצלי בשביל שאני גואל ואגאל נפש המת וא"כ הטבת חסדך זה האחרון שעשית עם מחלון מן החסד הראשון שעשית עמו וכדאמרן:

4א"נ אמר ויהי בחצי הלילה כי בהיות השע' הזאת דחצי הלילה שולטנות למזיקים חרד ופחד שלא יהיה רוח או שד ומצד אחר וילפת שנעשה בשרו כלפת כאומרם ז"ל שנתקשה משום שהנה אשה שוכבת מרגלותיו באופן שהוה מסופק אם היתה אשה כפי מה שנראה ממנה או אם היה שד כפי מה שהיה מורה השעה שהי' חצי הלילה ולכן הסכים לשאול מאתה אם היא אשה או שד וזהו שאמר מי את ותענהו ותאמר אנכי רות אמתיך וגו':

5ובמדרש התחיל ממשמש בשערה אמר רוחות אין להם שער אמר לה מי את רוח או אשה אמרה אשה, פנויה או אשת איש אמרה לו פנויה, טמאה את או טהורה אמרה לו טהורה והנה אשה טהורה מכל הנשים שוכבת מרגלותיו שנאמר ויאמר מי את ע"כ:

6והר"ש הלוי ז"ל כתב זה לשונו ואין ספק כי שאלת מי את רוח או אשה הוא כמו הכנסת דברים. כי כבר אמר רוחות אין להם שער ושוב לא תפול שאלת מי את רוח או אשה אלא שזה כוונתו להכניס עמה בדברים וכן מה שאמר ממשמש בשערה אין פירושו שראה שהי' לה שער דאם כן היה לו לומר ממשמש בראשה וראה שהיה לה שער אלא פירוש שממשמש בשער וראה שהוא שער של אשה ולא של איש ולכן לא שאל איש אתה או אשה עכ"ל ודבריו ז"ל אינם מחוורים בעיני לפי שאם כדבריו שכבר ידע שהיתה אשה ולא שד כי כבר נתברר אליו ע"י המישמוש וכבר אמר רוחות אין להם שער ומה ששאל לה מי את רוח או אשה אין זה אלא הכנסת דברים כדי להכניס עתה בדברים קשה לזה למה נכנס עמה בדברים אלו ולא בשאלה אחרת איש את או אשה כיון שגם זו כבר נתברר אליו ע"י מישמוש השער שהי' שער של אשה ולא של איש א"כ יותר טוב היה שיכנס עמה בדברים באמור לה איש אתה או אשה ולא לעשותה רוח כיון שאין לו ספק לא באיש ולא ברוח יותר צניעות היה לכנוס עמה בדברים של איש אתה או אשה מלעשותה רוח כדאמרן ועוד למה לו ליכנס עמה בדברים אלו ודי שיכנס עמה באומרו פנויה את או אשת איש כי באלו נסתפק ולא ישאל דברים אשר לא נסתפק בהם ואין צורך לכנס עמה בדברים אחרים:

7אמנם הנראה לי בזה הוא כי רצה לבדקה בשער וחשב שיוכל למשמש בשערה והיא לא תרגיש במשמוש כי חשב שהיא ישנה נרדמת בשינה וכוונת דברי המאמר הוא כך התחיל למשמש בשער' ורצה לעשות הנסיון במשמוש השער לפי שאמר הוא בקרבו קודם שימשמשנה רוחות אין להם שער ולכן ע"י המשמוש יודע הדבר ואין נסיון כנסיון המשמוש שאמשמשנה ולכן התחיל למשמש ומ"ש בעל המאמר אמר רוחות אין להם שער אין הכוונה שאחר המשמוש אמר רוחות אין להם שער אלא נתן טעם מי הניעו למשמש לפי שאמר רוחות קיימל"ן דאין להם שער ולכן אנסה במשמוש ובזה אדע אם היא רוח או אשה וכאשר ראה בעת המשמוש והרגיש בה שהיא ערה ולא ישנה אמר בלבו אם אני לא אדבר עמה פה אל פה אלא אמשמשנה לבד תחשוב שאני ממשמש אותה לכוונה רעה להנות ממשמוש שלה על כן תיכף אמר לה בפירוש מי את רוח או אשה כי לכך מששתי אותך להעיר אותך לשאול לך אם את רוח או אשה וכיון שהתחיל לדבר עמה והשיבה לו אשה, שאל לה גם כן פנויה את או אשת איש אמרה לו פנויה, טמאה או טהורה אמרה לו טהור'. אמר עוד בעל המאמר והנה אשה טהור' מכל הנשים שוכבות מרגלותיו כוונתו היא לפי שהרגיש כי מה שאמר הכתוב והנה אשה שוכנת וגו' הם דברי מותר כי כבר אמר למעלה ותבא בלט ותגל מרגלותיו ותשכב והיה די בשיאמר ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת ויאמר מי את לכן דרש ואמר המקרא הזה סרסהו ודרשהו וכאלו מה שאמר הכתוב הנה אשה שוכבות מרגלותיו הם נאמרים אחר שאלת מי את והם דברי כותב המגלה שכפי תשובתה שהשיבה אותו הנה אשה טהורה הנשים שוכבות מרגלותיו, וסיים עוד בעל המאמר את דבריו ואמר שנאמר ויאמר מי את וסיום זה השמיטו הר"ש הלוי ז"ל ואפשר שחשב שהוא נמשך למה שאח"כ ותאמר אנוכי רות אמתך אמר ר' ברכיה ארורים הרשעים להלן כתיב ותתפשהו בבגדו ותאמר שכבה עמי אבל הכא ופרשת כנפיך על אמתך ע"כ:

8והנה עיניך הרואות כי ר' ברכי' דברי רות קא דריש שאמר אנוכי רות אמתך ופרשת וגו' ומ"ש שנאמר ויאמר מי את הוא סיום דבריו הראשונים והכוונה שהוא אמר ששאל לה שלש רוח או אשה אשת איש או פנויה טמאה או טהורה ומאן לימא לן שלא שאל לה שאלה רביעית איש את או אשה לכן אמר בעל המאמר אי אפשר לומר שגם זה שאל לה לפי כי הלא תראה אופן שאלתו שאמר מי את ולהיות אשר הי' ברור לו שהיתה אשה ולא איש על כן אמר מי את שהוא לשון נקבה ולא שייך להסתפק בתיבות אלו של מי את אלא אם היא רוח או אשה טמאה או טהורה פנויה או אשת איש דאלו אשה או איש לא נסתפק דהרי את קאמר לה בכינוי אשה ומה שלא נסתפק בזה הוא לפי שהכיר בה אפילו שהיה בחצי הלילה את זה הכיר וראה שלא היה מצנפת על ראשו כמנהג האנשים אלא על ראשה היה מטפחת כלבוש הנשים שלובשות על ראשיהן וזה יוכר אפי' בלילה וכן אמר לקמן הבי המטפחת אשר עליך נראה שהית' במטפחת שקורין בלע"ז ליזא"ר וזה יוכר אפילו באישון לילה ואפילה לכן לא שאל לה אם היא איש או אשה אלא אמר מי את לרמוז אל השאלות הנזכר כדאמרן, ובפירוש מלת וילפת יש שפירשו אותו לשון הטיה כי כאשר הרגיש שיש אחר עמו הטה עצמו לדעת מי הוא ואחרי' פירשוהו לשון צער והמתרגם תרגם ותוה גברא ורתת ואתרכך כלפתא בשריה מן רתיתא ופירשו כמו הלפפות שהם רכים כן נתרכך נשרו מהפחד ומן החרדה:

9ובגמרא סנהדרין פרק כ"ג, אמר רב שנעשה בשרו כראשי לפתות ופירש רש"י בשרו אבר כראשי לפתות נתקשה ואע"פ כן כבש יצרו והנה הר"ש הלוי כתב כזה וז"ל הן אמת זה דבר זר כי החרדה היא מסירה הקושי לא שתגרום אותו לכן יש נפרשו כמו וירם תולעים ויבאש לאחר שבאש ככה זה ויחרד האיש לאחר שנתקשה ופשר הדבר ידוע הא דתקון רבנן בפרק הרואה על הנכנס לישן על מטתו שאומר יהי רצון מלפניך שתתן חלקי בתורתך ותרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה ותשלט בי יצר הטוב ואל כן בועז הצדיק אחר שנכנס לישן והוא שבע מדברי תורה וראה ששלט בו יצה"ר עד שהביאו לידי קושי חרד חרדה גדולה ושיעור הכתוב ויהי בחצי הלילה כאשר הקיץ משנתו ויחרד האיש לפי שמצא אברו כראשי לפתות ולכן אמר ויחרד האיש ולא אמר ויחרד בועז כל זה להפליג החרדה וכהא דאמרינין בפ"ק דע"ז אשרי איש ירא את ד' איש ולא אשה אריב"ל אשרי שמתגבר על יצרו כאיש ובהיות זה דרכו כל הימים ועתה ראה יצרו מתגבר עליו חרד את כל החרדה הזאת עכ"ל:

10ואני אומר כי אין צורך לפרשו כמו וירם תולעים ויבאש לאחר שבאש אלא כמשמעו כי בתחילה ויחרד ויתר לבו ממקומו כי לא ידע מי היה שוכב מרגלותיו אבל אחר שמשמש וראה אשה שוכבת מרגלותיו אז נתגבר יצרו עליו ונעשה כראשי לפתות שנתקשה אברו כדפרש"י וז"ש והנה אשה וגומר:

11והר"ר יצחק עארמא ז"ל כתב ופרשת כנפיך וגומר יראה שהיא למדה אותה ממלש אליה בועז ביום הראשון ישלם ד' פעלך וגומר אשר באת לחסות תחת כנפיו אמרה כן הוא האמת שבאתי לחסות תחת כנפיו אמנם מדרך השגחת כנפי מעלה לגמול ולהטיב ע"י כנפים של מטה ואחר שאתה הגואל הנה כנפיך הן אשר הכין אלי האל י"ת לעת כזאת עכ"ל: