אגרת שמואל על רות ד:י

1ובמ"ש לקים שם המת על נחלתו כתב הר"ש הלוי הנה השי"ת ברא את האדם ויפח באפיו נשמת חיים אצולה ממנו ית' עולה עמו בעלותה מלובשת ומקוטרת במצות הללו כאשר אחת מהנה לא נעדרה ואם חסר אחת מכל סממניה חייב מיתה ולא יעלה אל המקום הנועד לה וכפי חסרון מנין המצות כן ריחוק המקום ומה גם אם עבר על אחת מכל מצות ד' אשר לא תעשנה והוא ית' בחמלתו על מעשה ידיו חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ותיקן להם מדות הגלגול והיא החזרה אל העה"ז:

2ועם זה הענין שמעתי מהרב ה"ר יעקב כי רב ז"ל ענין נאה ומתקבל במ"ש אליהו באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב כי שני הכיתות צודקות ובלתי צודקות כי איוב אמת שהיה צדיק אבל נפשו לא היתה צדקת כי חטאה בשכבר כמדובר ולכן חרה אפו על צדקו עצמו כי בזה הדין עמו ובשלש' רעיו חרה אפו על אש' הרשיעו את איוב כי איוב לא היה רשע כי נפשו היתה רשעה מהפע' האחרת והוא היה צדיק בפעם הזאת. ועם סוד זה של הגלגול נבין צדקות בועז הצדיק שאמר להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו כי כל זה אמר על הנפש שנקרא שם אשר במות אדם הרשע נאמר עליו ושם רשעים ירקב כי לא על השם ההסכמיי הוא נאמר כי אם על עצם אדם הוא הנפש וזה מבואר כס' הבהיר וממקומות רבים ובועז הצדיק נטל עליו וסבור וקבול והמשיך נפש המת באשה ההיא ואם צריך בזה השתדלות נמרץ אחרי שהוא איננו גואל קרוב כאשר יצטרך השתדלות נמרץ להמשיך המים ממקום רחוק יותר מהמשיכם ממקום קרוב עכ"ל וענין זה של גאולת רות היותה להשיב נפש המת לזה העולם כבר ביארתי אותו לעיל בפסוק גאל לך אתה את גאולתי וגומר:

3ומורי ז"ל כתב ויאמר בועז לזקנים וכל העם עדים אתם וגומר כבר נתבאר ענין העדאת עדים הללו אשר היתה לעשות הדבר בשלימות בלתי השארות פקפוק כלל ולפיכך נזדרז ג"כ לומר אתם עדי ולפי שאפשר דנפיק מיניה חורבה שיאמרו השומעים דקנין בעי עדים לפיכך אמר עדים אתם היום כלומר שלא ילמדו כן לדורות רק היום בלבד ולרווחא דמילתא ויתכן עוד לומר כי בהיותו מעיר את הזקנים אשר הם הדיינים והחכמים הסנהדרין כי אין זקן אלא מי שקנה חכמה והיותו מעמידים לעדים על דבריו קשה דלאו אורח ארעא לעשות הדיין עד וזילותא דבי דינא הוא לכן אמר עדים אתם היום כלומר ידעתי שאין זה כבודכם להיות עדים האמנם היום לבד למעני כי הי' דבר נוגע אליו ולמען היות הענין דברי מצוה עדים אתם:

4ואמר מיד נעמי כל בעל שכל יקשה בעיניו דמה לה לנעמי בנכסי אלימלך וכליון ומחלון ואף אם נאמר דנכסי אלימלך היו משועבדים לכתובתה כנכסי מחלון וכליון מאי איכא למימר דמדקאמר ואת כל אשר לכליון ומחלון נראה שהיו להם נכסים לבדם בלתי שעבוד כלל וא"כ מי נתן כח לנעמי בהם דקאמר מיד נעמי האמת כי אפשר ליישב הדבר עם מאמרם ז"ל במדרש בפ' יעש ד' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי ופירשו עמדי שויתרתם לי כתובתכן ודקדוק הדברים אפשר שהכוונה שלה לעצמה ויתרו לא לאחרים וכדקאמר שויתרתם לי ואין זאת כי אם שנתנו לה במתנה את כל כתובתה וזכותם נמצא היות כל נכסי מחלון וכליון לנעמי מצד שעבוד כתובות נשותיהן אשר נתנו לה במתנה דבלי ספק יהיה שעורם רב ובכן אתי שפיר אומרו מיד נעמי עכ"ל. ואני חשבתי לתרץ הענין באופן אחר אלא שאר כך מצאתי להרב מורי זלה"ה שכתבו ואכתבנו על שמו ז"ל:

5ואפשר עוד לומר דאומרו מיד נעמי לא קאי לקניתי אלא אדסלק מניה ופירש הדבר את כל אשר לכליון ומחלון הבא לה מיד נעמי כי השכל מורה שאחרי מות אלימלך בקחתם להם נשים אינו רחוק שנתנה להם נעמי אמם מנכסיה כולם או מקצתם להחזיקם בממון רב כדי לשאת בנות מלך וא"כ גם נכסי נעמי משעבוד כתובתה להם היה ותרתי מיני נכסים הוו הכא ותרווייהו אתו עכשיו מכח מחלון וכליון חדא מה שבאה להם מכח ירושת אלימלך אביהם והוא אומרו את כל אשר לאלימלך ועוד מה שבא להם מיד נעמי במתנה כדאמרן ובזה ייתיישב מאי דאיכא למידק באומר מיד נעמי שאם הדבר לפשוטו שהקנין הי' מיד נעמי נראה זה עדות שקר דנעמי מי הביאה שם ולא נזכר בכל הענין שעלתה השערה אל הזקנים ואדרבא קראי מוכיחו שישבה בביתה עד ראות איך יפול דברו ולא ראינו מקום בפסוק לומר ששלחו אחריה ובאה שמה כ"ש דקרא משתעי בקנין בועז מהגואל קנייתו מיד נעמי מאן דכר שמה ולכן אני אומר שאינו דוחק לפרש דמיד נעמי קאי לכל אשר לכליון ומחלון והקנין היה מיד הגואל לסלקו מעל נכסי אלימלך ובניו ובזה הדבר מיושב עכ"ל. ובענין אם היתה שם נעמי ורות כבר כתבתי לעיל כי רות בהכרח שהיתה שם וכדרשו ז"ל מנין לברכות חתנים בעשרה שנאמר ויקח וגומר ובוודאי שכיון שבאת רות באה נעמי עמה ולא הניחה שתבוא יחידה וגלמודה ועיין עליו לעיל:

6ואל דבר קדימות כליון למחלון כתב מורי זלה"ה ז"ל מסתבר לומר דבהיות הקנין הזה מהגואל עיקר הקניה ממנו היה בנכסי כליון שלא היה שם אשה האמנם מחלון בהיות שם רות שהיו נכסיו משועבדים לה בקניית רות נקנו נכסיה ממילא ולא היה צריך קנין לחוד אפי' לסילוק ולפיכך הזכיר בקנין זה דנכסי כליון לעיקר ומחלון לטפל באשגרת לשון ואפילו ללישנא קמא אשר נתפרש במיד נעמי שייך למימר טעם זה כי עם היות לנעמי זכות הנכסים כולם מצד הוויתור והמתנה כדאמרן מ"מ רוצה היתה היא בתקנת רות אשר היתה לה לבת להחזיקה בזכות כתובתה משום חינא ותשלוט בהם כבתחילה ובנשואין נקנין נכסים מאליהן דאיתתא דמאן נכסי דמאן עכ"ל:

7ואני אומר כי גם אפשר לומר לתת טעם אחר למה הזכיר כליון תחלה לפי שהוא היה מוכרח להזכיר אח"כ קניית רות אשת מחלון וכמש"ה וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי וגומר לכן הזכיר בקניית הנכסים כליון תחלה כדי שיבואו נכסי מחלון ואשת מחלון מוזכרים כולם כאחד סמוכים זה לזה נכסיו ואשתו:

8וגם את רות המואביה אשת מחלון וגומר כתב הרב מורי זלה"ה בהיות כוונת הדבר לשמים ולשם מצוה וכמו שמפרסם הוא בדבריו היותו בטוח יבוא הדבר לתכלית ויראה זרע ממנה זרע אנשים טוב בעיני אלהים ואדם אשר הוא התכווין והתכלית במצוה זו והקדום כי מכל הצדדין לא יהיה דבר מונע כלל אם מצד האשה אמר רות המואביה כלו' עם שהיתה מואביה ונתגדלה עם זרע מרעים ורשעים עה"ז לא למדה ממעשיהם אלא קראה שם לעצמה הוא שם רות המפורסמת בצניעות וכשרות ג"כ בשביל בעלה הראשון לא הפסידה שאשת מחלון היתה הנודע בצדקות יותר מאחיו וכמאמרם ז"ל א"ר יוחנן צריך אדם לחוש לשם מחלון שהוא לשון מחילה נזדווגה לו רות שהיתה מרתתת מן העבירות הנה כי מצדה ומצד בעלה אינה נפסדת ויכולני לומר קנית לי לאשה שהיא ראויה לי ואמר שהכוונה ג"כ היא טובה שהיא להקים שם המת על נחלתו ובהיות הדבר כן אמר שהיה בטיח שלא יכרת שם המת מעם אחיו כלומר שיבוא הדבר לתכלית לקיים זרע ויהיה הזרע ראוי לעמוד בין שאר אחיו ובני משפחתו שיהיה בגדר הצדקות כמותם וג"כ שיהיו בני תורה וחכמה ראויים לעמוד בשער הסנהדרין וז"ש מעם אחיו ומשער מקומו וכמו שתרגם המתרגם ומתרע סנהדרין וחזר ואמר עדים אתם היום כלומר שיהיו מעידים על דבריו היום שיתקיימו להבא ואף אם לא הי' הדבר נראה לעין בעת ההיא ולקיום הבטחתו אמר כן עכ"ל:

9ואפשר לי לומר עוד בענין קדימות כליון למחלון ובכל המגילה הקדים מחלון לכליון וכמ"ש הכתוב ושם שני בניו מחלון וכליון וגומר אפשר לומר כי במיתה כליון מת תחלה ונשארו הנכסים למחלון כי הוא ירש לאחיו ולכן כאשר הזכיר קניית הנכסים אמר שקנה את כל אשר היה לכליון תחלה ואח"כ נשאר למחלון ולכן איחור למחלון באחרונה אמנם בכל שאר המגילה במחלון הגדול החל ובכליון הקטן כלה וגם כשמספר מיתתן של שניהם הזכיר למחלון הגדול תחלה ואמר וימותו גם שניהם מחלון וכליון כי שם לא איכפת לן מי מת תחילה ולא בא להודיענו אלא שמתו שניהם אבל בכאן שרצה להודיענו הנכסים למי היו ואיך קנה אותן לכן הוזכר לכליון תחלה ואח"כ למחלון לפי שהוא ירשו: