אגרת שמואל על רות ד:יב

1ויהי ביתך כבית פרץ כתב הר"ש הלוי כי הסנהדרין והזקנים אחרי כלותם מלברכו שיפרה וישגא חזרו לברכו על הדבר העצמי המכוון ממנו ככל אשר שמעו והוא לתקן נפש מחלון וראו כי אולי יסתפק בזה בועז באמור כי תוכן מצוה זו ואמתתה הוא באח לא באחר לסיבה באה בספר הזוהר וא"כ היאך תבוא נפש זו על ידו והוא איננו אחיו על כן אמרו אליו אל יפול לבך ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה אף כי היה אב ולא אח והוא יותר רע מזה וזה כמו שהשיב הרב ר' שלמה אל הרב שם טוב כמו שקדם הנה שהכל הולך אחר הכוונה וכמו שהועילה הכוונה ההיא בימים ההם ובעת ההיא כן מועיל עתה ואומרו מן הזרע לשון מיעוט הוא ולא כל הזרע כי זה לבד יקום על שם המת והאחרים יהיו בניו ממש כמדובר עכ"ל:

2והרב מורי זלה"ה כתב יתכן לפרש שכל העם אשר בשער והם הדיינים סנהדרי גדולה וגם הזקנים שהיו עדים כולם כאחד פתחו בברכה ואמרו יתן ד' את האשה וגומר והכוונה היא שנזרקה נבואה בפי כל השתי כתות הדיינים והערים לומר בסגנון אחד ולא שינו אלו מאלו אפילו מלה אחת והרי זו הוראה שברוח הקודש נאמרה ותתקיים ברכתם וידקדק הקורא ברכה זו וימצא שהיא כלולה משלשה דברים גדולים ראשונה ריבוי הזרע אשר ימשך מהם וכנגד זה אמר כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגומר שנית היותם גדולים בתורה ובחכמה וכנגד זה אמר ופשה חיל באפרתה והכוונה חיל בתורה ואמר באפרתה לומר שאפילו במקום רשום כמוהו עיר של חכמים וסופרים יהיה זרעו רשום בין אנשי המקום ההוא לתורה ולתעודה מלבד היות אמת כי אין חכם בעירו שלישית כתר מלכות וכמו שפירשו ז"ל על ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות ואם ירצה המעיין להפך הדברים הרשות בידו ויפרש ועשה חיל על המלכות כי צריך להגדיל חיל לצורך קיום המלכות וקרא שם בבית לחם על התורה והחכמה וכדכתיב לכו לחמו בלחמי ואפשר ג"כ שיתפרש וקרא שם על היותם צדיקים ויקנו כתר שם טוב ויהיו בעלי מעשים טובים וז"ש וקרא שם ועוד כי הצדיקים הם הם הנקראים בשם ונמשלים לכוכבים דכתיב בהם לכולם בשם יקרא ואפשר שיאמר כרחל וכלאה כרחל באהבה עם בעלה וכלאה בריבוי הזרע והא בהא תליא כי כפי אשר תגדל האהבה ותוסיף בין איש לאשתו כן יהיה שלימות הזרע אפילו במקום דלא נפיש זכותה ומאמרם ז"ל על בני שנואה יוכיחו עכ"ל. עוד כתב ויהי ביתך כבית פרץ כלומר כמו שבבני יהודה נתייחד פרץ משאר אחיו להיות המלכות יוצא מחלציו כן בכל משפחות ובתי אבות היוצאות מפרץ יהי ביתך המיוחדת שבהם לענין המלכות ואמר מן הזרע אשר יתן ד' לך מן הנערה הזאת לומר כי היה צריך להשתתף בזה צדקתו וחסידותו והוא אומרו אשר יתן ד' לך וג"כ היה מוכרח לסיבות המלכות היותה רות מעם נכרי וכמ"ש ז"ל אין ממנין פרנס על הציבור אלא א"כ קופה של שרצים וכו' וזהו אומרו מן הנערה הזאת זאת ולא אחרת וזה רמז ג"כ באומרו אשר ילדה תמר ליהודה כי מצד התחברותה עם יהודה באופן הכתוב בפרשה במקומו יש קופה של שרצים על בית המלכות היוצא מיהודה ואם היא סיבה רחוקה עכ"ל.

3ורב אחרון ז"ל כתב ויאמרו כל העם אשר בשער וגו' כלומר המתאסף בשער וגם הזקנים אמרו עדים כלומר הננו עדים כדבריך ופתחו פיהם בברכה ואמרו יתן ד' את האשה עם היות שבאה היא אל ביתך ואתה לא חזרת אחריה כרחל באהבתה וכלאה בפריה אשר שתיהן בנו את בית ישראל כי שני מלכיות היו האחד אפרים והשני יהודה וז"ש ועשה חיל באפרתה לרמוז על מלכות ישראל וקרא שם בבית לחם על מלכות יהודה אמנם ההבדל ביניהם כי מלכות אפרים היה בחיל ובכח נגד הדת והאמת ולא שם לו על פני חוץ אך מלכות יהודה לו השם והשמן טוב ועם היות מעשה זה תחלתו בגנות הנה אין בזה חשש של כלום כי הנה ביתך יהיה כבית האב הכולל והוא יעקב שלאה אשתו אמרה לו אלי תבוא ועכ"ז נאמר וישכב עמה בלילה הוא גם רחל תמיד היתם מדברת עם עקב בטרם ישאנה וכמו שאז"ל בפסוק ויהי בבוקר והנה היא לאה וכמו כן יהי ביתך כבית פרץ והוא הבן הנולד לאב הפרטי לשבטך והוא יהודה אשר ילדה לו תמר לדרישתה ולתביעתה ועכ"ז תכלית טוב היה להם אחר שכך היה תכליתן עכ"ל:

4ושמעתי מפי החכם השלם הר"מ אלשיך נר"ו כי אמר הבאה אל ביתך כלומר כי היא באה מאליה ע"ד מה שעשו רחל ולאה כי רחל יצאה לקראתו עם הצאן ולאה יצאה אל אם הדרך ואמרה לו אלי תבוא וגו' ודקדק עם זה כי לכן כתוב שתיהם במ"ם הנאמר על כינוי הזכרים והכוונה לפי שעשו כמעשה אנשים כי דרך האיש לחזור אחר האשה ואין דרך האשה לחזור אחר איש לכן כתיב במ"ם עכ"ל:

5והר"מ אלמושנינו ז"ל כתב ויאמרו כל העם אשר בשער הנה סיפר הכתוב שכל העם אשר בשער והזקנים העדים אשר נמצאו שם וראו שנגמר הזווג ההוא ברכו אותם ואמרו לבועז יתן ד' את האשה וגו':

6והנה אמת גזרת כל העם אשר בשער והזקנים עדים הוא קשה היישוב דאין שייך עדות בנתינת ברכה והל"ל ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים יתן ד' האשה וגומר ולמה הפסיק במלת עדים שנראה ללא צורך ועוד דלא שייך הכא עדות כלל ואם הכוונה היתה לומר שהעם היו אומרים הברכה והזקנים אשר בשער היו עדים איך היו העם מברכין הנה זה לא יתכן שאדרבה הברכה היה ראו שיברכו אותה הזקנים ולא המון העם וההמון יהיה עדים ועוד שא"כ הוא הל"ל והזקנים שומעים כי עדות אינו צודק רק על פועל או על דבור שהוא תנאי בין שנים אך בענין ברכה מה שייך עדות ועוד למה לא יהיו כולם יחד ומברכין הזקנים והעם:

7ואני כאשר הייתי בימי חורפי שמעתי אומר שהעם היו המברכין והיו אומרים לבועז שתתקיים כ"כ מהרה ברכתם עד שיהיו הזקנים עדים בקיום הברכה שבימיהם תחזנה עיניהם שיתן ד' את האשה ההיא כרחל וכלאה שיראו קודם שימותו בנים רבים ממנה. והנה זה הלציי הוא אלא שהיה ראוי שתהיה גזרת והזקנים עדים אחר תשלום הברכה שלה ושיאמר ויאמרו כל העם אשר בשער יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך וגומר עד מן הזרע אשר יתן ד' לך מן וגו' ואח"כ יאמר והזקנים עדים שאין לומר שהוא מסורס למטה כ"כ עכ"ל. ואני הכותב נראה לי במחילה מכבודו דאי משום הא לא אריא ואין צורך בפירוש כי מה לי אם יאמר והזקנים עדים בתחלה או בסוף אחר שלא תשתנה ההבנה כלל דמה לי אם יקדים זמן הברכה למהירות זמן קיומה או יקדים ברכות מהירות קיומה לעצמותה והכל אחד למבין:

8אמנם הר"מ אלמושנינו כתב והנכון אצלי הוא שמלת עדים שב אל הזקנים והעם יחד והוא כי בועז לקח עשרה זקנים מזקני העם שהיו הזקנים רבים זולת העשרה הנזכר והושיבם שם ונמצאו שם בשער רבים מעם הארץ כי לא היה כל עם הארץ שם ואל הזקנים והעם הנמצאים אמר להם עדים אתם כאומרו ויאמר בועז לזקנים וכל העם עדים אתם היום וגו' ועתה אמר שהזקנים והעם אשר היו עדים כולם בדבר הקנין האמור לעיל אמרו לו יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך וגו' וכאלו אמר העם אשר בשער והזקנים שהיו עדים בדבר הזווג אמרו יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה וגו'. ואני אומר כי דרדקי דבי רב ידעו דפשטיה דקרא הכי הוא כי מ"ש והזקנים עדים הכוונה והזקנים אשר היו עדים אבל מה שקשה על זה אשר מפני זה כל מעיין לדרכו פנה הוא דא"כ הל"ל והזקנים העדים בה"א כלומר ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים העדים יתן ד' את האשה וגו' אבל באומרו והזקנים עדים בלא ה"א זו ה"א סיבה שכל מעיין יברח מפשטיה דקרא הדין ואתה המעיין בין תבין את אשר פירשתי לעיל בפסוק ולנפשך יונעם:

9ובענין הברכה הזאת כתב הר"מ הנזכר וז"ל לדעתי רמזו לענין טוב ונאות והוא שנראה לכאורה שזיווג כזה איננו מן השמים כי כשמזווגים הזווג מן השמים הוא שהאיש במקום אחד והאשה במקום אחר או שיהיו שניהם במקו' אחד ואין שייכות ביניהם השי"ת מחבר אותם ומזווגם אך כשהזיווג מתחייב כמו זה שהאשה באה מעצמה להקים שם המת מפני שקרה מקרה שמת בעלה הנה זה נראה שנתחייב מצד מקרה חמותה ובכן יראה שאין התולדות היוצאות מהן מכוונת מן השמים על כן אמרו הזקנים והעם הנמצאים שם שזאת האשה העם היות שהיא באה מעצמה אל ביתך ולא היה הזווג הזה כשאר הזיווגים יהי רצון שהשי"ת יתן אותה כאילו הוא זיווג אותם והוא אומרו יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך ירצה שעם היותה באה אל ביתך הוא יתברך יתן אותה לך כרחל וכלאה אשר עם היות שגם הם נראה שנזדווגו ליעקב במקרה כי הוא הלך אל לבן בורח מעשיו אחיו והיה עובד ללבן ואח"כ חלף עבודתו נתנו לו שתי בנותיו ועכ"ז בהשגחתו הנפלאה בנו שתיהם את בית ישראל כי זה לא יתכן שהיה על צד הקרי וההזדמן כן יתן ד' את האשה הזאת עם היותה באה מעצמה כמו שנתן לרחל ואת לאה כי אם שנראה שהיו הזווגים ההם על צד הקרי וההזדמן מצאנו ראינו שבנו שתיהם את בית ישראל כן יצא מהאשה זרע שיבנה בית ישראל וזהו אומרו כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל כן יצא מהאשה הזאת זרע שיבנה בית ישראל ומה שאמר לו ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם לדעתי אפרתה הוא שם מחום מיוחד שהיו דרים שם ועל כן נקראו אפרתים ובית לחם היה שם המקום כולל את אפרתה ומקומות אחרים על כן אמרו שיעשה חיל במקום דירתם שהוא אפרתה שהוא שם כולל לכל המעלות כנודע כי האיש חיל הוא המוכתר בכתר כל המעלות כולם ולהיות שהמעלת והקניינים מתהווים מהרגל הפעולות אמר שיעשה החיל במקום מושבו הרגל הפעולות ויקרא לו שם בכל בית לחם כי השם יוצא עד לרחוק אחר הויית הקניינים והמעלות וזה אומרו וקרא שם בבית לחם עכ"ל ויקח בועז את רות ותהי לו לאשה. ספר בשבחה של רות דכמו שבעז לקח אותה בשמחה כי היתה אשה נאה וחסודה כן היא שמחה עמו עם היותו זקן מופלג ולא פנתה לכה אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר אלא לשם שמים בלבד וז"ש ויקח בועז את רות ותהי לו לאשה להשוות את שניהם כי היתה רוצה רות בבועז כמו שהיה בועז חפץ בה ואפשר שאמר ותהי לו לאשה שהיתה מתייחסת אליו וראויה להיות לו לאשה ואמר ויתן ד' לה הריון אפשר ע"ד שאמרו רז"ל גבי ויעתר לו ד' דיצחק ורבקה שאמרו זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת ויעתר לו ד' לו ולא לה והכא אמר בהפך ויתן ד' לה הריון בזכותה ולא בזכותו של בועז כי זכותה רב ועצום ותלד בן ולא כח והשוה הריון ללידה לומר שילדה בלא שום צער לידה וכמו שארז"ל נשים צדקניות לא היו בפתק' של חוה שנאמר לה בעצב תלדי בנים אלא כמו ההריון בלא צער כן הלידה היתה לה בלא שום צער ובטרם תחיל ילדה ובטרם יבוא חבל והמליט' זכר: