כל בו עז

1עז. דין הלכות חליצה

2מצות עשה לחלוץ יבמתו שנאמר וחלצה נעלו מעל רגלו.

3דין מנעל מלשון הר״ף ז״ל: צריך שיהא של עור בהמה טהורה. ומעור קשה מפרה או מתיש דומיא דסנדל שלהם שהיה מעור קשה כדאמרינן שהיה מעור שלוק וכולי תפור מעור ותפור מבחוץ ולא מבפנים ורצועות תפורות במנעל מעור בהמה טהורה הכל הרצועה והתפירה עצמה ומחוברת באזנים וקרסים נואגי״ץ בלעז והלולאות הכל מעור בהמה טהורה.

4וטוב שלא יהיו הלולאות מן האוזן עצמה כעין שרגילין לעשות נקבי׳ בתוך אזני המנעל. אלא צריך שיהיו הלולאות רצועה קטנה מחוברת בראשי האזנים.

5וצריך שיהא המנעל של ימין לכתחלה וברגל של ימין גם בדיעבד וברגלו יחף.

6וצריך שיהיו אזניה קצרות שלא יגיעו זו לזו כדי שיהיו הקרסים והלולאות שבהם תוחבין אל הקרסים על שוקיו ממש ולא על האזנים משום מעל דמעל. מכאן נראה שאין הלולאות מן האזנים עצמן וכל שכן דבעינן שיהיו האזנים על שוקיו ולא על סנדל דאז הוא מעל דמעל.

7וכשקושר צריך שני קשרים זה על גב זה וצריך שיהיה לו עקב בולט קצת ושפה תפורה ושנאצי. וכל המנעל שחור וכן הקרסים והלולאות. אבל הרצועות לבנות. ושלא יהא שום לשון תחת הקרסים ולא בין האזנים. דאם כן הוי נמי מעל דמעל. והפנתא שקורין אינפיני״א לא תגע רק על האזנים ולא תחת האזני׳ כלל.

8וצריך ד׳ קרסים או ב׳ לכל הפחות. ושיתפרנו תפירות תכופות. וכשיבא לקצור הרצועות שהאחת באזן מכאן והאחת באזן מכאן יכרכם סביב האזנים ויקשרם על השוק ממש מבחוץ ולא על האזנים: תם דין מנעל והרצועות והקשרים והקרסים:

9דין סדר חליצה אל הר״ר יצחק ז״ל

10יבררו שלשה דיינין בתחלה ויוסיפו עליהם עוד שנים להשלים לחמשה. ולא יהיו קרובים זה לזה לא ליבם ולא ליבמה. וכן לא יהיו הדיינים גרים מאב. ויאמרו הדיינים נלך למקום פלוני לחלוץ דכתיב השערה. וילכו וישבו שם. והיבם והיבמה יעמדו לכתחלה כענין בעלי דינין אבל בדיעבד אם ישבו.

11וישאלו אם יש שלשה חדשים ממיתת הבעל ואם יש לו אח. ואם זהו אחיו של מת מאביו. ואם היה בעולמו. ואם זאת היא אשתו של מת ואפילו קרוב ואפילו אשה נאמנין.

12ויחקרו אם היבם בן שלשה עשר שנים ויום אחד. ואם היבמה בת שנים עשר שנים ויום אחד. ואם הוחזקה בשנים אפילו על ידי נשים סגי בכך. והר״ף ז״ל כתב כדאמרינן הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה ומחזקין לה בודאי ע״כ.

13ויחקרו אם יש לה סימנין כגון שתי שערות שבערוה או השערות שלמעלה באיש שערות בכל מקום חוץ מן הזקן. באשה הדדין שוכבין או מוטין וזו בדיקה של נערה יכולה להיות על פי נשים כגון דהוחזקה גדולה בנשים.

14ואם אין סימנין עד עשרים לאיש ונולדו לו סימני סריס אינו חולץ ואינו מיבם. ואם לא נולדו לו סימני סריס עד רוב שנותיו ממתינין לו. וכן האשה אם לא הביאה שתי שערות והיתה בת עשרים שנה ונולדו בה סימני אלונית דינה שאינה זקוקה ליבם.

15ואחר כך שואלין אם אכלה האשה כי שמא הרוק מחמת אכילה ובעינן וירקה מעצמה. ולכך בעינן שתחלוץ קודם אכילה. וצריך שלא תרוק דם לבד אבל אם דם ורוק מעורבין יחד אין לחוש.

16ואחר כך אומרי׳ בית דין ליבם אם אתה חפץ ליבם או לחלוץ ונותנין לו עצה הגונה. ואם ירצה לחלוץ מביאין לו המנעל. וצריך שיהא מעור קשה מבהמה טהורה.

17וצריך שיהיו בו רצועות מחוברות וגם קשרי שקורין נושש. ולולאות להכניס הקשרים. וצריך לכתחלה שיהא המנעל שלו ושל ימין. וצריך ליתנו ברגל ימין. אבל של שמאל פסול אפילו הוא אטר.

18וצריך ליתנו ברגלו יחף ולא על גבי בתי שוקים דכתיב מעל ולא מעל דמעל. ומהאי טעמא צריך שלא יהא ארוך עד למעלה מן הארכובה. וצריך לקשור הרצועות ויכניס הקשרים בלולאות למהוי חליצה אליסתא.

19ותאמר האשה מאין יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ולא תפסיק בין לא לאבה שלא יהא משמע אבה יבמי. וכן לא יפסוק היבם בין לא ובין חפצתי. ויעמוד היבם אצל כותל או אצל עמוד כדי שידחוק רגלו בארץ.

20ואחר כך תתיר האשה הרצועות והקשרים מן הלולאות הכל ביד הימנית ולא תהא שמאל מסייעתה בירושלמי. והיכן שאין לה יד חולצת בשיניה ותהא שומטת המנעל מן העקב ותחלוץ כל המנעל והכל מעומד או מוטה אבל מיושב לא.

21ואחר כך רוקקת האשה רוק גדול הנראה לחמשה דיינין משעה שיצא מפיה עד שיגיע הרוק לפני היבם. ואם היא ארוכה והיבם גוץ וקלטו הרוק קודם שיגיע לפני פניו של איש צריכה לרוק פעם אחרת.

22ואחר כך קוראה בלשון הקודש ככה יעשה לאיש וכו׳ עד בית חלוץ הנעל. והדיינין אומרים שלשה פעמים חלוץ הנעל והעומדים שם אומרים כמו כן.

23וצריך שיתכוונו שניהם להתיר אך מותר להטעותו ולומר לו על מנת שאתן לך מאתים זוז והיא לא תתן. והיכא דאין יכולין להטעותו אומרים לו אם לא תשמע לעצתינו נשים חרם בינינו להבדל ממך עד שתחלוץ. אך היבמה צריכה ללכת אחרי היבם להתירה. ואם יש לו אשה אחרת מנדין אותו להדיא עד שיחלוץ. וכן אם אינו רוצה לחלוץ ולא ליבם מנדין אותו בהדיא. וכן אם הוא מאותן שכופין להוציא. ואם היתה היבמה אסור מצוה או אסור קדושה חולצת ולא מתיבמת. ואסור ערוה פטור לגמרי עכ״ל ה״ר יצחק ז״ל.

24כתב בעל התרומה אמר רבי יהודה מצות חליצה קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה. אלה הדברים חסרים לזכרון משפט אם חלה או ברח או נפלה לפני יבם קטן אם נזונת לאחר שלשה חדשים וממון שומרת יבם למי פלוגתא דאביי ורבא הוא דידו כידה פרק הכותב והחולץ והגאוני׳ פשקו כאביי משום דלרבא קשיא מתה.

25ואם חלצה פסולה. היא צריכה לחזר על כל האחים למאן דאמ׳ יש זיקא דוקא כדאיתא פרק החולץ. ולמאן דאמר אין זיקא חלצה פסולה מהו והלכה כדברי כמי. תניא בספרי ועלתה יבמתו צריכין שילכו בגובה של עיר לחלוץ.

26וצריכה להמתין שלש חדשי׳ לאחר מיתת הבעל קודם שתנשא. והיכא שמת היבם לאחר שלש חדשים למיתת הבעל אחיו אפילו הכי צריכה להמתין שלש חדשים ליארס לאחר מיתת היבם כך פסק ה״ר יעקב לה״ר יוסף ברבי אהרן בתשובה אחת. ולא כייפין לחלוץ דחליצה מעושית פסולה אלא מכל מקום מטעינן ליה. הלכך לא כייפין ליבם כיון דמצות חליצה קודמת. ומצוה בגדול לא רצה הולכין אחר קטן ממנו לא רצה הולכין עד שמגיעין אצל קטן שבכולם.

27ואם האיש בעיר אחת והיבמה בעיר אחרת משפט שהיבמה הולכת אצל היבם. כדאיתא פרק הבורר.

28וצריכין להיות חמשה דיינין. ושליח בית דין צריך לשנויי סנדלא ברגלא דימינא דיבם. תיתי יבמה קמייהו ומקרו לה יבמה בלשון הקודש מאין יבמי וכו׳ ותעשה כל המעשה כמו שכתוב למעלה ומצוה למיתב תמן חמשה.

29וכל דכתיב בגט חליצה לכתוב במותב תלתא כחדא הוינא וחתמין תלתא דאמר ליה מר ברבי יהודה גאון לספריה לא תכתוב אלא במותב תלתא. וצריך לסרגולי מגלתא ולשרטוטי דהלכתא כרבי יעקב דאמר שתים כותבין בלא שרטוט שלש אין כותבין. עד כאן לשון הר״י נשלמו דיני חליצה: