כל בו עח

1עח. דין הלכות יבום

2מצות עשה ליבם יבמתו כדכתיב יבמה יבא עליה. אם הוא אח מן האב לאותו שמת והיו בעולם שעה אחת יחד. ומצוה בגדול ליבם לא רצה הולכין אחר הגדול אחריו והכונס יבמתו זכה בנחלה.

3וצריך שלא יהיו לו בנים לאותו שמת. אבל אם היו לו בנים או בני בנים אפילו ממזרים פטורה אשתו מן היבום אבל יש לו בנים משפחה ונכרית אין קרויין בנים וכן לענין זקוקה אפילו האח ממזר זקוקה אבל אם הוא משפחה ונכרית אינה זקוקה. אמנם בשפחתו נחלקו כי י״א שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומסתמא דנין להחמיר. כך כתב הרי״ף ז״ל.

4וגרים שנתגיירו ועבדים שנשתחררו אין להם אחוה לעולם כלל. והכונס יבמתו אם רצה לגרשה בגט ולהחזירה רשאי.

5ומי שהניח אשתו מעוברת והפילה לאחר מותו תתיבם. והר״ף ז״ל כתב מיהו היכא דאיכא לספוקי אם כלו לו חדשיו אפילו ילדתו מת אסור להתיבם וחולצת ולא מתיבמת. וצ״ע בספר המצות גדול ובספר הרי״ף ובספר הרמב״ם ז״ל ע״כ. ואם ילדה ויצא לאויר העולם אפילו מת בשעה שנולד אמו פטורה מן החליצה ומן היבום. וכתב הר״ף ז״ל וזה לא מתוקם כ״א בקים ליה שכלו לו חדשיו וליכא למיקם עלה דמלתא כ״א דפרש מינה ליל טבילתה ושוב לא היה עמה עד אחר לידה ולפיכך אין לפוטרה מחליצה היכא דמת הולד כ״א מת דוקא לאחר שלשים עד כאן. ואם מת בתוך שלשים יום בין שמת מחולי בין שנפל מן הגג הרי זה ספק בר קיימא ולפיכך אמרו חולצת ולא מתיבמת כדאיתא פרק החולץ.

6אמר רב הונא מדברי סופרים לא יבא על יבמתו עד שיקדש אותה בפני שני עדים כשרים בפרוטה או בשוה פרוט׳ וזה הנקרא מאמר ואין המאמר קונה ביבמה קנין גמור.

7וכשם שאין האשה מתקדשת אלא לרצונה כך אין עושין בה מאמר אלא לרצונה ומדעתה. קטנה מן הארוסין אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה. וכשם שמקדש יבמתו כך יש לברך ברכת נשואין וכותבין לה כתובה כדין כל נושא אשה. ואם בא על יבמתו ולא עשה בה מאמר קונה קנין גמור ליחוד ולקדש ואין מכין אותו מכת מרדות וכותב לה כתובה ואסורה.

8היבמה להנשא לשוק שנאמר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. ואם נשאת היבמה בעלה לוקה עליה כשבא עליה ומוציאה בגט ואסורה ליבם אך חולצת ומותרת לאחרים אך אם נתקדשה מותרת לזה שקדשה אחר חליצת היבם או ליבם אחר שנתן לה זה גט.

9שנינו הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין היתה ערה בין ישנה בין בא עליה כדרכה בין שלא כדרכה בין הערה בין גמר בה ביאתו קנה. בד״א כשנתכון לבעול אבל נפל מן הגג ונתקע בה או שבא עליה כשהוא ישן או שכור ולא הכירה לא קנה.

10אמרי׳ בפ׳ האומר האומר זה בני או שהיה אומר שיש לו בנים אף על פי שהוא מוחזק בלא בני׳ הרי זה נאמן ופוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום אמר יש לי אח או זה אחי אין לאסור את אשתו ולהניחה זקוקה ליבם כיון שהוא מוחזק בלא אחים שהרי זה מתכוין לאוסרה לאחר מותו.

11עוד מסקינן התם שאם היה מוחזק שיש לו אחים ואמר בשעת מיתתו אין לי אינו נאמן וכן אם אמר על מי שהוחזק אח ואמר אין זה אחי אינו נאמן.

12מי שזנה עם האשה בין פנויה בין אשת איש ונתעברה ואמרה זה העובר ממנו ואפילו הוא מודה לה אף על פי שהוא בנו לענין ירושה הרי זה ספק לענין יבום משום דכשם שזנתה עם זה זנתה עם אחר מאין נודע הדבר שהוא בנו ודאי והרי אין לו חזקה וספק הוא ולהחמיר דנין וחולצת ולא מתיבמת.

13נאמן עד אחד להעיד על האשה שמת בעלה ומתיבמת על פיו ולהשיאה על פיו או שמת יבם או שנולד לו בן לבעלה להתירה לזה ואפילו עבד או שפחה או גוי משיחין לפי תומם.

14והר״ף ז״ל כתב במקומות הללו נוהגין לחלוץ ולא ליבם באשכנז נוהגין ליבם. ובענין כפיה אין ליבמה כל בבית כופין לחלוץ ואם עשירה היא נהגו לעשות פשרה מן הממון ולתת ליבם עד כאן.

15מעידין במיתת יבם כמו שמעידין באשת איש להתירה אבל היא עצמה אף על פי שהיא נאמנת לומר מת בעלי אינה נאמנת לומר מת יבמי.

16ת״ר יבמה בתוך שלשה חדשים נזונת משל בעל מכאן ואילך אינה נזונת לא משל בעל ולא משל יבם עמדה בפני ב״ד וברח נזונת משל יבם. והר״ף כתב ואפילו ברח מחמת אונס כדפירש רבינו תם ע״כ.

17נפלה לפני יבם קטן ודאי אינה אוכלת משל יבם משל בעל מהו נחלקו בה רב אחא ורבינ׳ חד אמ׳ נזונת וחד אמר אינה נזונת והלכה אינה נזונת דמן השמי׳ קנסוה והא דאמרי׳ דיני בורח רוצה לומר דוקא כשנתרצה ליבם וברח אבל לא נתרצה לחלוץ ולא ליבם אין נראה שבענין זה היו מתקנין להם מזונות משל יבם. והר״ף ז״ל כתב וצ״ע ודוק׳ ברח אבל לא ברח כיון שישנו בפנינו ונתרצית ליבם בשביל מעוט אין נראה שמתקנין לה מזונות.

18אסור ליבם לישא קרובות זקוקתו כגון אמה או בתה עד שתתיבם לאחד מן האחי׳ או שיחלצו ותסיר זקיקתו מעליה ויכול אחרי כן לישא כל קרובותיה אף על פי שכלן אסורות על אחיו עד שיחלוץ או ייבם.

19ראובן שהיה נשוי שתי נשים והיתה אחת אסור׳ על שמעון באסור ערוה ומת ראובן ונפלו לפני שמעון ואין שם אח אלא הוא פטור מן החליצה ומן היבום. ואם היתה אסור מצוה או אסור קדושה חולצת ולא מתיבמת איזהו אסור מצוה שניות מדברי סופרים אסור קדושה כל חייבי לאוין: