כל בו צא

1צא. דין הלכות כלאים כולן

2כלאי הכרם הם מיני תבואה או מיני ירקו׳ שנזרעו עם הגפן בין על ידי ישראל בין על ידי גוי בין שעלו מאליהן בין שנטע הגפן בתוך הירק שניהן אסורין אפילו בהנאה. והאוכל כזית מהן לוקה מן התורה. והירק והענבים מצטרפין לכזית.

3וכלאי הכרם בחוצה לארץ אסורין מדבריהם ולא אסרו אלא לזרוע שני מיני ירק או תבואה עם החרצן במפולת יד אבל לזרוע בצד הגפנים בתוך הכרם מותר לכתחלה בחוצה לארץ ואף על פי שמותר לזרוע הירק הזרוע שם אסור והוא שיראה אותו לוקט ומוכר וספקו מותר.

4וכתב הר״י מיהו על גבי שורש גפן אם אין שם עפר ג׳ טפחים לא יבי׳ זרע לשם גם בחוצה לארץ מגו דהוי כמין הרכב׳ שמתוך ששור׳ הגפן רך נכנסין בו שרשי הזמורה:

5כלאי אילנות כגון להרכיב אילן של מין אחד באילן של מין אחר אפילו בחוצה לארץ אסור.

6כתב הר״ף ז״ל הרכיב פי׳ יחור של תאנה או של תפוחים בשל אילן אחר או בשל מין אחר אסור וכן נמי מפרש דשאים בדשאי׳ משום בעיא דהרכיב ב׳ מיני דשאים בפרק אלו טרפות כדפירש בתוספתא שם ע״כ.

7ואפילו להניח הגוי לעשות לו.

8וכן אסור להרכיב אילן בירק או ירק באילן והמרכיב כלאים לוקה בכל מקום. אבל מותר לזרוע אילנות כלאים כאחד או לזרוע זרעים וזרע אילן כאחד שאין אסור כלאים באילן אלא הרכבה בלבד. ואף על פי שהמרכיב כלאים לוקה מותר לקיים המורכב ופרותיו מותרין באכילה אפילו לזה שעבר ומותר לנטוע יחור מן האילן שהורכב כלאים.

9כתב הר״ש ז״ל והלכתא מותר להרכיב אילנות מין במינו שחורות בלבנות ודקות וגסות אף על פי שיש לו שם לווי. אבל אילן נושא פירות באילן שאינו נושא פירות אסור להרכיבן וכל שכן מין בשאינו מינו:

10כלאי בהמה אסור להרביע כלאים ואפילו בהמת חברו.

11ואסור למסור לגוי בהמתו להרביע לו כלאים אסור ומי שעבר והרביע בהמתו כלאים הנולד מהן מותר בהנאה. ואם הוא של כלאי בהמה טהורה מותר באכילה.

12ואחד בהמה חיה ועוף אסור להרביע כלאים ואינו לוקה עד שיכניס כמכחול בשפופרת. אבל אם העלם זה על גב זה או שהעירם מכין אותו מכת מרדות. והילודים מן הכלאים אם היו אמותיהן מין אחד מותר להתירן זה עם זה אבל אם אין אמותיהן מין אחד אסור להרכיב זה הנולד אפילו על מין אמו.

13ואסור לעשות מלאכה בכל שני מינין שהאחד טהור והאחד טמא והעושה מלאכה בהן לוקה. ומדברי סופרים כל ב׳ מינין שאסור להרביען זה עם זה אסור לעשות בהן מלאכה ואם עשה בהן מלאכה מכין אותו מכת מרדות וכתב הר״י ז״ל לא ידענו מנא ליה הא להרמב״ם. והר״מ כתב כמו הרמב״ם וז״ל כל ב׳ מינין אסורין לחרוש ולדוש ולמשו׳ ולנהוג אפילו פרד וחמור. עכ״ל.

14ואפילו אם משך אותן או הנהיג אותן קשורין ואפילו בקול. וכתב הר״ף ז״ל מכאן נכון לאסור לתת שלום לגוים המנהיגין כלאים לפי שהבהמות ממהרות ללכת בשביל הקול.

15וצריך לדקדק בפרדות שהיו דומו׳ זו לזו לפי שחלוקין באביהן ובאמותיהן כדאיתא בפרק אותו ואת בנו.

16והיושב בקרון פטור אבל אסור אבל המזווגן פטור. וכתב הר׳ יצחק מותר להכניס שני מינין לדיר ואם רבעו זה את זה אין זקוק להפרישן. ואווז ישוב ואווז הבר כלאים זה בזה ושור ישוב ושור הבר אין זה כלאים ע״כ.

17ומותר לחרוש באדם ובבהמה או למשוך העגלה עם הבהמה וכן כל כיוצא בזה.

18עגלה שהיו הכלאים מושכין אותה היושב עליה אף על פי שלא הנהיג לוקה. ואם היו אחד יושב ואחד מנהיג או אפילו מאה מנהיגה כל אחד מהם לוקה.

19והחורש בשור פסולי המוקדשין או המרביע בו לוקה משום כלאים שכל בהמה של פסולי המוקדשין בקדש וחול מעורבין זה ונמצא שהיא כבהמה טהורה וטמאה מעורבין כאחד. וכתב הרש ז״ל מאי טעמא אסר רחמנא חרישה בשור ובחמור משום דשור פשר וחמור לא פשר וחס רחמנא על חלישות דעתא דחמור ואסר:

20כלאי בגדים אין אסור בכלאי בגדים אלא של צמר רחלים ופשתים אבל יש בכרכי הים מין צמר דומה לצמר ואסור עם הפשתן משום מראית העין. וכל חבור הצמר עם הפשתים אסור ואפילו לתפור בגד צמר עם חוט פשתן או לתפור בגד צמר בבגד פשתים אפילו בחוט של משי אסור.

21כתב הר״מ נ״ע שאסור לתפור בגדיו ביד גוי אם אינו יושב אצלו כי חיישינן שמא יתפרם בחוט פשתן.

22והקושר חוטי פשתן בחוטי צמר או הגודלן או הנותן צמר ופשתן בשק או בקופה וכרכן או הקושר גדיל צמר בגדיל פשתן או המקפל בגדי צמר ופשתן בשק או בקופה וקשרן יחד הרי אלו כלאים שכיון שנתחבר מכל מקום נאסר.

23וכלאי בגדים אין להן שעור שחוט כל שהוא אפילו בבגד גדול אסור.

24צמר רחלים שטרפו עם צמר מין אחר וטווה הכל אם הרוב של מין אחר מותר עם הפשתן ואם מחצה על מחצה הכל כצמר רחלים ואסור עם הפשתן. ועורות הכבשים שעושין מהן מלבושין אף על פי שתופרין אותן בפשתן מותרין ואין חוששין לגומות של צמר שנכרכות בחוטי פשתן שתופרין בו לפי שבטלו במעוטן וכן הקנבוס והפשתן שטרפן וטוואן אם הרוב קנבוס מותר הצמר מחצה על מחצה אסור.

25והר״ף ז״ל כתב ויש מחמירין שלא לדבק עורות בבגד צמר כשהן תפורין בפשתן עד כאן. והעושה בגד כלו מצמר גמלים או צמר ארנבים וכיוצא בהן מדברים המותרים עם הפשתן או כלו קנבוס או צמר גפן המותר עם הצמר אסור לארוג חוט פשתן מצד זה וחוט צמר מצד אחר.

26וכן אסור לעשות סימן של פשתן בבגד צמר או של צמר בבגד פשתן. ולובש אדם בגד צמר ובגד פשתן וחוגר עליהן מבחוץ.

27ואין כלאי בגדים אסורין אלא ללבשן או לתת כסות בהן אבל לעשותן ולמוכרן מותר. ועושה אדם אהל כלאי׳ ויושב תחתיו שאין אסור להתכסות בהן אלא דרך מלבוש וכן מותר לישב על גבי מצעות של כלאים שאין אסור אלא להעלותן עליו. אבל מדבריהם אפילו יעשה מצעות זו על גב זו והתחתון שבהן כלאים אסור לישב עליהן שמא יכרוך נימה על בשרו. ואם היו קשין שאינן נכרכין מותר לישב עליהן ולהסב עליהן והוא שלא יגעו בבשרו.

28וכתב הר״ש ז״ל בספר האורה הלכך כרים וכסתות שהן תפורין בכלאים אין לחוש בהן לכריכת נימה דקשין הן ולית לן בה ומכל מקום ראוי נמי לכתחלה לשמור הני כרים וכסתות דידן שלא לתופרן בכלאים מפני שפעמים שאדם מנערן ומוציא תבנן או צמרן ומתכסה בהן עד כאן.

29מנעל שהוא כלאים בזמן שאין לו עקב מותר ללובשו שעור הרגל אינו נהנה כשאר עור הגוף.

30תופרי כסות תופרין כדרכן ובלבד שלא יתכונו בחמה מפני החמה ובצנה מפני הצנה והצנועין תופרין בארץ. וכן מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכונו בחמה מפני החמה ובצנה מפני הצנה ובגשמים מפני הגשמים והצנועים מפשילין במקל לאחוריהן.

31לא יקח אדם ביצה חמה וכיוצא בה או דבר צונן מפני צנתו בבגד כלאים שהרי נהנה בו בחמה מפני החמה ובצנה מפני הצנה. ולא ילבש כלאים עראי אפילו שלא ליהנות בו ואפילו לגנוב המכס ואם עשה כן לוקה וה״ר יצחק פסק ללבוש כלאים לעבור על המכס מותר כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר והר״מ אוסר דאפילו שלא בשעת השמד אפילו ערקא דמסנא אסור כמו שאמר אם עושה כדי שלא יכירוהו ביהודי בדרכים דהיינו פרהסיא.

32ואין אסור משום כלאים אלא בגדים שהן דרך חמום. אבל צלצולין שעושין בבתי ידים לצרור בהן מעות או תבלין ואספלנית או סמרטוט שמניחין עליו רטייה וכיוצא בזה מותרין ואף על פי שבשרו נוגע בהן שאין דרך חמום בכך.

33המנהיג בהמות מנהיג חבלים לתוך ידו מהן של צמר ומהן של פשתן וכורכן על ידו אבל אם קשרן אסור לכורכן על ידו לפי שנעשו כלאים.

34מטפחת הידי׳ ושל כלים ומטפחות ספר תורה ושל ספרים אסורין משום כלאים שהידים נוגעות בהן והן נכרכין על היד תמיד ומחממין.

35ועושין מן הכלאים תכריכין למת. וכן עושין מהן מרדעת לחמור ויושב עליה ובלבד שלא יהיה בשרו נוגעת בה ולא יניחנה על כתפו אפילו להוציא החבל עליה.

36והמת והבהמה שהיו לבושי כלאים מותר לנשאן על הכתף.

37בגד שאגד בו כלאים לא יעשנו מרדעת לחמור שמא יראנו אחר ויקרענו מן המרדעת וילבשו שהרי אין הכלאים נכרין בו. ולא ימכרנו לגוי שמא ימכרנו אותו הגוי לישראל אלא כיצד יעשה צובעו שאין הצמר והפשתן עולין בצבע אחד ומיד יכיר אותו ושומטו ואם לא יכירנו מותר שמא נשמט והלך לו. וכל אסור ספקות אסורו מדבריהם ולפיכך.

38הקלו בהן הלוקח כלי צמר מן הגוים צריך לבודקם שמא נתפרדו בחוטי פשתן והמוצא כלאים של תורה בבגדו פושטו ואפילו בשוק. וכלאים מן התורה הוא שוע טווי ונוז. ופר״ת דנוז היינו שזור רוצה לומר כל אחד ואחד לבדו ואחר כך מחברן יחד ומדרבנן חייב אפילו אינו רק שוע או טווי או נוז.

39והלובש כלאים או המתכסה בהן לוקה ואם היה לבוש בהן אפילו כל היום אינו לוקה אלא אחד הוציא ראשו מן הבגד אף על פי שלא פשט את כלו חייב ואם התרו בו ואמרו לו פשוט ושהה אחר שהתרו בו כדי לפשוט וללבשו חייב על כל שהיה שהתרו בו ואף על פי שלא פשט.

40והמלביש כלאים לחברו במזיד והלובש אינו יודע בהן המלביש לוקה והלובשן פטור. כתב ה״ר יצחק ז״ל אותן סדינין סדיני פשתן שעושין מהן פרפיגוטין אם יש בתוכן גזי צמר לבד מותרין אף על פי שתופרן עם הבגד של פשתן לפי שיכול להוציא כל הצמר מבין תפירה לתפירה בלא שום קריעה אבל אם יש בתוכן כלאי בגדים של צמר אסור.

41הטעם בכלאים כי השם ברא המינים בעולם בכל בעלי הנפשות בדוממין ובבעלי נפש התנועה ונתן בהן כח התולדה שיתקיימו המינין ההם לעד כל זמן שהוא יתברך ירצה בקיום העולם ומה בכחם שיוציאו למיניהן ולא ישתנו לעולם כמו שנאמר בהם למינהו. והמרכיב שני מינין משנה ומכחיש מעשה בראשית כאלו יחשוב שלא השלים הקדוש ברוך הוא בעולמו כל הצורה ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות. והמינין בבעלי חיים לא יולידו מין בשאינו מינו וגם הקרובים בטבע שיולידו מהן כגון הפרדים יכרת זרעם כי הם לא יולידו. והנה מצד שני הדברים האלה פעולת ההרכבה במינין במעשה נמאס. וגם הצמחים אשר יתרכבו מין בשאינו מינו אין פרים צומח אחר כן ויהיה באסורם שני הטעמים ההם הנזכרים. וזהו הטעם שדך לא תזרע כלאים שהוא בהרכבה על דעת רז״ל. ואסר אף כלאי זרעים מפני שנשתנו בטבעם בצורתם בהיותם יונקים ויהיה כל גרעין ממנו כאלו הורכב משני מינין. ואסר לחרוש בשור ובחמור מפני שדרך כל עובד אדמתו להביא צמדו ברפת אחד ויבואו לידי הרכבה ואסר כלאי הבגד לסייג כי כן עשתה התורה סייג בנזיר ענבים לחים ויבשים בעבור הרחקת היין ויש מחברנו שמוסי׳ בטעם הכלאים כי הוא שלא נערבב את הכחות המגדלי׳ הצמחים להיות יונקים זה מזה ממה שאמרו בבראשית רבה אמר רבי סימון אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל שנאמר הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ פירוש שוטר והנה המרכיב כלאים או זורען בכדי שיינקו זה מזה מבטל חקות ולכך נאמר בהם את חקותי תשמור הם חקות שמים וארץ.

42והר״ש ז״ל כתב טעם וז״ל מפני מה גזרה תורה על שעטנז ועל כלאים מפני שקין הבי׳ זרע פשתן והבל הביא גזי צמר. וגזר הקב״ה שלא יתערבו מנחת חוטא במנחת צדיק. נשלמו הלכות כלאים.