כל בו צ

1צ. דין הלכות מזוזה

2כיצד כותבין את המזוזה כותב ב׳ פרשיות שמע והיה אם שמוע על דף אחת ביריעה אחת ועושה לה ריוח מלמעלה וריוח מלמטה כגון חצי צפורן ואם כתבה בשנים או בשלשה דפין כשרה ובלבד שלא יעשה כזנב או כמו עוגל או כמו קובה ואם עשה כאחת מאלה פסולה.

3הקדי׳ פרשה לפרשה או שכתבה בשני עורות פסולה.

4ומצוה לעשות ריוח בין פרשה לפרשה סתומה ואם עשה אותה פתוחה אין בכך כלום לפי שאינה סמוכה לה בתורה. ונהגו ז״ל להניח קצת חלק בסוף שמע וקצת בתחלת והיה כדאמר בירושלמי פתוחה מכאן וסתומה מכאן.

5והלכה למשה מסיני שיהיו כותבין המזוזה על הדוכסוסטוס ובמקום שער ואם כתבה על הקלף או על גויל במקום שער כשרה. לא אמרו דוכסוסטוס אלא למצוה.

6וצריך לשרטט אותה ולדקדק בה במלא וחסר ואם לא עשה כן פסולה.

7ומנהג פשוט שכותבין על המזוזה מבחו׳ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שדי ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ. וטעם למה כותבין זה השם יותר מן האחרים לפי שהוא נוטריקון שומר דירת ישראל. ואלו האנשים הטפשים שכותבין בה מבפנים שמות המלאכים והשמות הקדושים או פסוק או חותמות לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו המצוה הזאת שהיא יחו׳ השם של הקדוש ברוך הוא ועבודתו כאלו הוא קמיע על הניית עצמן כמו שעלה בלבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם והרי אלו הם בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא.

8ומצוה לכתוב על הארץ בשיטה אחרונה בין בראש שיטה בין באמצע שיטה. ונהגו כל הסופרים לכתוב בכ״ב שורות על הארץ בראש שטה אחרונה.

9ואלו הן התיבות שבראש שטה ושטה שמע ה׳ הדברים לבניך ובשכבך בין והיה מצוה בכל יורה עשב פן והשתחויתם השמים ואבדתם ושמתם אתם אתם בדרך ובשעריך אשר על הארץ.

10וצריך שיזהר במלא וחסר שיהיו שתיהן כתובות כספר תורה שאם כתב החסר מלא או המלא חסר פסול עד שיתקן. ודיוק התיבות המלאות והחסרות תמצא למעלה בהלכות תפילין.

11השוכר בית בחוצה לארץ פטור מן המזוזה כל ל׳ יום וכן הדר בפונדק בארץ ישראל פטור ל׳ יום אבל השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד והמשכיר בית לחברו על השוכר להביא מזוזה ולקבוע אותה אפילו במקום שהיו נותנין שכר על זה מפני שהמזוזה חובת הדר לא חובת הבית וכשיצא מן הבית לא יטלנה בידו ויצא ואם היה של גוי נוטלה ממנו כשיצא.

12וצריך להזהר בתגין שבה ואלו הן התגין פרשה ראשונה יש בה ז׳ אותיות על כל אות מהן ג׳ זיינין ואלו הן שין ועין של שמע ונון דנפשך וב׳ זיינין של מזוזות וב׳ ט׳ של טוטפות והפרש׳ שניה יש בה ו׳ אותיות על כל אחת מהן ג׳ זיינין ואלו הן ג׳ של דגנך וב׳ זיינין של מזוזות וב׳ ט׳ של טוטפות וצ׳ של הארץ:

13ואלו הן הלכות הקביעה אחר שהיא כתובה גוללין אותה מסוף השטה לתחלתה ומניחי׳ אותה בשפופרת של קנה או של עץ או של כל דבר ומניח אותה במזוזת הפתח הימנית דרך ביאה במסמר או מפתח בה ומכניס המזוזה בתוך חלל הפתח בטפח הסמוך לחוץ בתחלת שליש העליון של גובה השער ואם קבעה למעלה מזה כשרה והוא שירחיק מן המשקוף טפח.

14ונשים חייבות במזוזה.

15ויש מי שאומר שער שיש בה חזירים פטור מן המזוזה ואין זה נמצא בשום מקום בתלמוד ובירוש׳. והר״ף ז״ל כתב אפילו הוא אמת דוקא בפתח שאינו גבוה כי אם י׳ טפחים דהשתא כשמניח המזוזה בשליש העליון כמשפט׳ כמ׳ היא תוך י׳ מן הקרקע אבל לדידן שהפתחים גבוהים וכשמניחה בשליש העליון היא למעלה מי׳ מן הקרקע אין להקפיד בחזירים. כך נמצא בסדור רבי חיים ברבי משה שסדר על פי גדולים ע״כ.

16אמנם בכל מקום שיש טנוף סביבה טוב לכסותה שלא תהא נראת ובמקום טהרה טוב להיות נראה.

17כתב הר״ף ז״ל בית משכב הנשים פטור מפני שמכבסו׳ ורוחצות בהן ומקשטות עצמן שם וכן איתא ביומא פ״ק וצ״ע וכן נמי כתב הר״מ. חדר או עליה שאיש ואשתו ישנין בה פטור מן המזוזה ומביא ראייה מפ״ק דיומא דאמר באמת אמרו בית הכסא ובית המרחץ ובית הבורסקי פטורין מן המזוזה מפני שהנשים מתקשטות שם כ״ש חדר שאיש ואשתו ישנין בה וקודם שיקבענה בדלת מברך לקבוע מזוזה מזוזת היחי׳ נבדקת פעם בשבוע מזוזת הרבים פעמים ביובל שמא נקרעה אות אחד או נמחקה.

18נשים ועבדים חייבין במזוזה. ומחנכין הקטנים שיניחוה בבית שלהם.

19ובית שחייב במזוזה צריך י׳ תנאים ואם חסר אחד מהן פטור מן המזוזה ואלו הן שיהיה בו ד׳ אמות על ד׳ אמות לא פחות ושיהיו לה מזוזות ומשקוף ותקרה ודלתות והשער יהיה גבוה י׳ טפחים לפחו׳ ויהיה הבית חול ועשוי לדירת אדם ולדירת כבוד ולדירת קבע.

20בית שיש בו פתחים הרבה כלם חייבין במזוזה. ופתח שבין שני בתים הלך אחר חצר לידע מה היא ימין ביאה וצריך להניחה בצד ימין של ביאה.

21וצריך להניחה בשליש העליון של פתח ואם הניחה כנגד פסולה. פירוש כנגד פרש״י זהו מושכבת ור״ת פירוש זהו מעומד. ולצאת ידי שניהם להניחן באלכסון.

22מזוזה היא חובת הדר ובצאתו ובבואו יזכור השם יתברך וילך בדרכיו וכל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מובטח לו שלא יחטא שנאמר חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם. עד כאן דיני מזוזה: