קונטרס זיקה יד

1יד) ודע דלפי מה שפירשתי לעיל אות יו"ד, נראה נא בהא דהירושלמי בעי פרק ג' ה"א, אם צרת אחות זקוקתו אסירא, ופשיט ק"ו מצרת אחות חלוצתו וז"ל, מה אם אחות חלוצתו כשיהא מדבריהם נתנו חכמים לה צרה, כאן שיש איסור אחיות לא כש"כ, ופירוש, למאן דאמר (שם כו, א) דאם עבר וכנס יוציא הרי דזקוקה אחותה גם כן לו אף בשני יבמין, וזה דלא כדמסיק רב אשי בתלמודן (יבמות כז, א) דלא אלימא למשוי זיקה צרה כערוה, ועיין רש"י שם (ד"ה לעולם) [שוב ראיתי ברשב"א (שם ד"ה לא אלימא) דאסירא ליבומי, רק פירש דחליצה אינה פסולה, עיי"ש היטב]. (((ולפי זה אתי שפיר הך דאמר כ"ח ע"ב מת נולד וייבם, ראובן ושמעון נשואין שתי אחיות, לוי ויהודה נשואין שתי נכריות, דפירש רש"י (שם ד"ה ומשום) דהן ג"כ אחיות, ונכריות קרי להו כו', וזה דחוק. אולם לפירוש רשב"א אתי שפיר, דהן נכריות, ומ"מ הוי הצרה אסורה משום דהויה צרת אחות זקוקתו, רק משום דהוי צרת ערוה ולא זקוקה לו לכן מותר באחות הערוה וצרתה הנופלת לו מאח אחר, ופשוט. [ממלואים]))) והנה המבין בהילוך סוגיית הירושלמי יראה דסברתו דאם חלץ בא הזיקה אל תכליתה, וכן אחותה אסורה משום זה, דהוה כמו אחות אשתו, דזיקה כקנין בה דמי, ולכך צרתה אסורה כמו צרת ערוה, היינו צרת אחות אשה גמורה אסורה ופטורה, ה"נ אסורה, אבל צרת חלוצה חייב עליה כרת, דפקעה ממנה זיקה למפרע, ומעולם לא היתה אשתו וזקוקתו, ולכך אחותה מותרת, וזה דאמר בירושלמי פ"ד ה"ח, ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין, ואחותה אצל האחין לא כמתה היא, פירוש ופקע זיקה מעיקרא, ובפ"ק ה"א, ר' יודן בעי הכל מודים בצרה שהוא חייב קידש אחד מן השוק את אחת, ובא היבם וחלץ לה פקעו ממנה קדושין, דנגמרה הזיקה ויצאה אל הפועל, חלץ לחברתה למפרע חלו עליה קדושין, פירוש דפרחה זיקה מעיקרא, וכמו שלא נפלה לפניו ליבום דמי ודוק:

2ובזה מתבאר סוגיא דתלמודן (דף מ, ב) אמר שמואל הבא על צרת חלוצה הולד ממזר, מ"ט באיסורא קיימא, ופרחה זיקה מעיקרא, ולא אמרינן דשליחותיה קא עבדא, והוה כמו שנפסק הזיקה מכאן ולהבא, אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו, אא"ב צרה אבראי קיימא מש"ה מותר באחותה. פירוש דאין כאן אחות זקוקה כלל, דמעולם לא הוזקקה כלל, אלא אי אמרת צרה כחלוצה דמיא, פירוש, דאינו חייב על הצרה כרת ושליחותא דידה עבדה, ונפסק הזיקה מכאן ולהבא, אמאי מותר, הא הוה אחות זקוקתו, ומתרץ הגמרא דכל הטעם משום מילי אוחרי ומשום גזירה וה"נ סבר רב אשי, אבל סברת רב יוסף הוה ממש כהירושלמי בטעמא דאסור בצרת קרובת חלוצתו, וכמו דפרישית בס"ד:

3ולפי זה יצא לנו נפ"מ גדולה ודין חדש, אם נפלו שתי אחיות משני בתים, וחלץ לאחת, דהשניה הא אסורה משום אחות חלוצתו, דבאחות אשתו קיי"ל (יבמות מא, א) ג"כ, אם קדש אשה, אחות יבמתו בתר נפילת יבמתו ג"כ אסורה, אבל הצרה צריכה להיות מותר למאן דאמר אין זיקה, דנמצאת אימת נאסרה אחותה בתר נפילתה ליבום, שהיתה כבר זקוקה, וא"כ הצרה מותר, דאימת הואי צרתה בעת נפילה, ובעת נפילה עדיין לא היתה צרת אחות חלוצתו, דאז טרם חלץ לה וקנה אותה בפטור זה עדיין הזיקה לא נחשב מידי, וכמו דחזינן באם נפלו לפניו שתי יבמות מבית אחד, וקדש אח"ז אחות יבמתו האחת, אף על פי דהיבמה שהיא אחות אשתו פטורה מחליצה, אבל הצרה אינה פטורה ומתייבמת, כמו שכתבו תוספות (דף כו, ב) ד"ה וחליצה פסולה צריך כו', דאינה צרת אחות אשה לאחר שיבם לאה, כיון שכבר לא היתה צרת אחות אשה משמת בעלה עכ"ל, אבל לטעמא דגזירה גזרינן גם בהא, דכאן דאזלה לבי דינא יסברו שהיא החלוצה, ונסיב צרת חלוצתו, ודוק:

4ופוק חזי בתלמודן (דף כז, א) דמשני לדברי האומר אין זיקה קאמר, ופריך א"ה חלץ לאחיות אמאי לא נפטרו צרות כו', מאי לא נפטרו צרות דקאמר אצרה דרחל, פירוש, כיון דחלץ ללאה הוה רחל אחות חלוצה, וחליצתה פסולה, ופריך א"ה חלץ לצרות נפטרו אחיות ואצרת רחל מי מפטרא, והא תנן אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו, ומאי פירכא, הא כשחלץ ללאה אז נאסרה רחל מחמת אחות חלוצה, ולאחר מיתה צרה לא אשכחן, אלא ע"כ טעמיה דגמרא דלא כרב יוסף אפילו אליבא דשואל, דהכא לשמואל קיימינן, ודוק [ועיין רש"י (שם ד"ה אסור), דפירש דאף אם נשואה וצרה היא מנכרי ג"כ אסורה, וכבר השיגוהו בתוספות לקמן (מא, א ד"ה הך) יע"ש וברא"ש. אולם הוא כוון לסלק מה שהערתי, דצרה לאחר מיתה לא אשכחן, לכן המתיק בלשונו דאף מנכרי אסורה, ודוק]. אבל בירושלמי מצאנו פ"ג ה"א דאמר, לדברי ר"ש דאמר אם קדמו וכנסו יקיימו, ובשעת נפילה של רחל הותר בצרתה, דאין רחל אחות זקוקה, היינו לאה, דאם עבר וכנס את רחל ג"כ יקיים, היה לשניה צרה כונס את הצרה ומקיים אשתו [פירוש ולכך מותר באשתו הראשונה שהיא אחות צרת יבמתו השניה, שעדיפא טפי מחלוצה, שכנסה לצרת רחל], ופריך ויהא אסור בצרה לכונסה משום צרת אחות חלוצתו, [פירוש דנשא את לאה, והשתא מתסר צרת אחותה, כמו צרת אחות אשה], ומר ר' יודן כו' בתחלה הוא מותר בה [פירוש בעת הנפילה ליבום] ובסוף הוא אסור בה [פירוש לאחר שכנס את לאה] אם אתה אומר כן נמצאת עושה צרה לאחר מיתה, ואין צרה לאחר מיתה, הרי כדפרשתי לעיל, והפ"מ הביא כאן טעמים של גזירות דגמרא דילן, ובמח"כ ערבב שיטת הבלי עם הירושלמי, וזה לדעתי ענין מחודש, מחלוקת בין בבלי לירושלמי, לכן הארכתי בזה, ודוק: