קונטרס זיקה כ

1כ) והתבוננתי בדברי ר' לעזר על הך דר"ש דאמר (שם פ"ג ה"א) והוא שעבר ובעל משמע דלכתחילה אסור, רק כשעבר ובעל, ומסייע מזה למה שפרשתי שם, דר' לעזר סבר דוקא אם כנס נפקע זיקת חברתה מעיקרא, אבל חלץ לראשונה לא נפקע זיקת חברתה, רק אדרבא זיקת החלוצה נפקע מעיקרא עיי"ש. ולכך תנא עבר ובעל, אבל לכתחילה אסור לבטל מצות יבמין, דמוטב שיחלוץ לשתיהן משיכנוס לאחת ויפקיע מצות יבום לגמרי מן השניה, ודוק:

2אולם אפשר לומר דאף בחליצה ג"כ נפקע זיקת השניה מעיקרא, והא דקאמר עבר היינו משום דכשבועל הוה אחות זקוקתו, אף דבשקנה אותה בבעילה נפקא זיקתה של שניה מעיקרא, [ותפסו בה מה שקבלה קודם קדושין מאחר, כדאמר בירושלמי תמן] בכ"ז אסור לבעול בתחילה, כמו שמצינו דוגמתו להירושלמי גיטין פ"ט ה"א, לאחד שאמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתבעלי לאיש פלוני, בתחלה הוא אסור לבעול, עבר ובעל התיר הגט למפרע, אלמא דאף על גב דעל מנת כאומר מעכשיו דמי בכ"ז אסור לבעול, דמתחילה בועל אשת איש [ועיין ע"ז רשב"א גיטין (פד, א ד"ה על מנת) באורך] הכא נמי כי מתחיל לבעול בועל את אחות זקוקתו, אף דבזה נפקע למפרע זיקה מאחותה השניה ופטורה, ולכן לקמן פרק ב"ש (שם פי"ג) ה"ז על הך דר"ג דאמר הקטנה תמתין עד שתגדיל אמר ר' לעזר לית כן ותנשא, אלא תתארס, דנשואין אסור, אף על גב דעי"ז נפקע הזיקה מעיקרא, ודוק:

3נחזור לענינו, דיצא לנו דר"ז דוקא לטעמיה אזיל אליבא דר"ש איך סבר כיון דטעמו משום לא תקח אשה אל אחותה לצרור, אם נראו לחליצה קודם מי נפקע אח"כ דלא נבעי חליצה. והנה הרשב"א (יבמות) בדף מ"א ע"א חקר הרבה אם קדושי אחותה מפקיעין הזיקה אחר נפילתה ליבום מן התורה, והנה נראה מהריטב"א דסובר דאינן מפקיעין מן התורה, עיין מה שתירץ על קושיית תוס' על הך דזה יעשה מאמר ויקנה בדף י"ח (ע"ב ד"ה אומרים) עיי"ש ואם קדושין אינן מפקיעין נראה דהכא ודאי דלא מפקיע, אבל אם קידושין מפקיעין בהא צ"ע לר"ש. ונראה דהא דאמר בתלמודין כ"ח ע"א ולימא ליה גזירה שמא ימות, ואסור לבטל מצות יבמין, קאי גם לר"ש דסבר במשנתנו בדיעבד יקיימו, ולכתחילה חולצות, אלמא דכשנופלות לפני יבם אחד אח"כ שניהן צריכות חליצה, ואפשר דלר"ש אף על גב דלא שייך אסור לבטל מצות יבמין מ"מ מוטב לחלוץ, שאף אם ימות אחיו תהיה זקוקה לחליצה השניה, דלא שייך לא תקח אשה אל אחותה לצרור בכה"ג שהראשונה חלצה משייבם, ונמצא דיהא אסור בשניה, ותפטר מחליצה, אף על גב דאי לא עביד מעשה כלל לא חליצה ולא יבום ג"כ יבוטל מצות יבום אם ימות אחיו, מ"מ מוטב לחלוץ טפי מליבם, וכפי הנראה דתלמודין לא פליג על ירושלמי, ומודה דכשימות אחד צריכות שניהן חליצה מן היבם האחד, ולא דמי לאיסור פצוע דכא לרע"ק דמפקיע מידי זיקה, יעוין דף ע"ט ע"ב ודוק היטב בכ"ז: