לחם שמים על משנה ביצה ב:ה
לחם שמים על משנה ביצה · Lechem Shamayim on Mishnah Beitzah 2:5
Open in the reader →1ב"ש אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו. כתב בתי"ט ה"ה לפניו וידיו וחדא נקט ואפשר לרבותא דלרחוץ הרגלים בחמין הוא דבר שוה לכל נפש יותר מפניו וידיו עכ"ל:
2ואני אומר א"כ מתני' טעמא דב"ש אתי לאשמועינן. ויותר נראה דכחא דהיתירא אשמעינן. דאפי' להנאת הרגלים דלא חשיבא כולי האי ואינה שוה לכל נפש (שרי לב"ה). צא וראה א' ממאה שרוחצין רגליהם בחמין. ואין רגילין בו בארצנו רק המפונקים. אבל ברחיצת הידים והפנים בחמין הכל רגילים בה בכל שבת וי"ט:
3ותו קמ"ל דהנאת אבר א'. נמי שרו ב"ה. וכ"ש לפניו ידיו ורגליו בכלל. דדמי קצת להנאת כל גופו דיותר סברא להתיר. כדאי' בגמרא. והא דאסור לרחוץ כל גופו משום דלא שוה לכל נפש:
4ובאמת אף שלפ"ד בתי"ט משמע בפשיטות דלב"ה אפילו לידיו לחוד או לפניו לחוד שרי. אנכי לא ידעתי היכן מפורש להתיר לפניו או לידיו לבד. ובפרק כירה לא משמע מידי ע"ש. והרי לדברי עצמו ז"ל. לרחוץ ידיו בחמין אינו שוה לכל נפש. וכך אני אומר. אע"פ שכבר כתבתי שיש סברא (בדרך הו"א) דרחיצת רגלי' לא שכיח' כולי האי. מ"מ גם זה אמת להלכה. דרחיצת הרגלים בחמין יותר הוא ראוי לכל נפש. וכי הא דאמרינן גבי צבי צריך לכל נפש קאמינא. וכמ"ש בעזה"י בהלכות יו"ט מילתא בטעמא. דרחיצת רגלים בחמין יותר ראוי להתיר. אבל רחיצת ידים והפנים. הדין נותן שהוא שלא לצורך. שאפילו המעונגים אין דרכן לרחוץ ידיהם בחמין בכל יום. ואף בדבר הצריך לקצת בני אדם. אלא שאינו שוה לכל אדם. לא הותרה ההבערה. ומה נשתנה כאן. וצ"ע על לשון הש"ע (סימן תקי"א):