לחם שמים על משנה ברכות א:ד

1משנה לחם במקום שאמרו להאריך. אינו רשאי לקצר כו'. בפתיחה. כדפריש הרע"ב. דבאמצע ברכות מצינו בפירוש במשנה וגמ' פא"ע כמה מעשים שהיו מאריכים ומקצרים כל אחד כחפצו. א"כ יש מכאן סמך לבעלי הקרובות (או לקרוב"ץ) עמו"ק (סס"ח) או יש לחלק בין יחיד לצבור.

2משנה לחם בלילות הא דלא קאמר בלילה. נ"ל שרמז התנא בו דבר חכמה. וכלל בלשון זה תשובת בן זומא לחכמים. וכי מזכירין יצ"מ ליה"מ. הלא כבר נאמר לא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה וגו'. היינו דנקט לישנא דקרא ואמונתך בלילות. הנדרש על הגלות. לומר שאין מקום להזכיר י"מ. כי אם בימי הגלות שדומין ללילות. להשמיענו מה הכריחו לנטות מדעת חכמים. וממילא ידענו הדין והטעם. בהבלעה בנעימת הלשון.

3משנה לחם בן זומא שמעון שמו. עמ"ש הרע"ב רפ"ד דאבות. מדוע לא נקרא בשמו. והוא מהדנין לפני חכמים. כדאיתא שילהי פ"ק דסנהדרין.