לחם שמים על משנה עירובין י:א

1מכניסן זוג זוג. כתב תי"ט ותימה דהכא פסק הרע"ב כת"ק כו' וא"כ ס"ל דשבת זמן אפילין. ובפ"ג דברכו' מפרש דשבת לאו זמן תפילין ונמצאו שתי הלכות פסוקות דסתרן אהדדי עכ"ל:

2ואני אומר דפירש"י ורע"ב מדידהו אדידהו לק"מ דהתם בפמ"ש לא אצטריכו לשבת לאו זמן תפילין. דבלא"ה ניחא פירושא דמתני' דהתם. במאי דקיי"ל לילה לאו זמן תפילין ובהא לחוד סגי. ולא נקטי לה אלא לרווחא דמילתא באשגרת לישן ואליבא דמאן דס"ל. א"כ הלכות אהדדי לא קשיין. דהא דנשי פטירי מתפילין משו' דהו"ל מ"ע שה"ג מחמת פטור דלילה. ולעולם שבת זמנם הוא כדפסקינן הכא. ואין איסור להניחן אלא מדרבנן. ואע"ג דבהל' תפילין נקטו מקצת הפוסקים לאיסורא מטעם שהן עצמן אות. כבר ביארתי בעזה"י שם (במו"ק סי' כ"ט) דמדאורייתא לא מיתסרי משו"ה:

3והא דהקשה עוד בתי"ט מהלכה פסוקה אחרת דהטור בא"ח (סימן ל"ד) פסק שיוכל להניח ב' זוגות תפילין. הא נמי לא קשיא מכמה אנפי אי בעית אימא כדעת קצת פוסקים שם דהא דשרי להניח אותן ב' זוגות. משום דחד מנייהו פסילי. משא"כ כאן דבכולהו כשרים עסקינן. ואב"א כדכתיבנא התם בס"ד דאפילו תימא בתרווייהו כשרין נמי ליכא בל תוסיף כל היכא דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי [סוכה ד' ל"א ע"ב] ואפ"ה איכא איסורא מדבריהם. דקאסרינן הכא היינו נמי משום ב"ת דרבנן ושני לן בין ב"ת דדבריהם. לב"ת דאורייתא. דעד כאן לא אמרינן לעבור בזמנן לא בעי כוונה [ר"ה דף כ"ח ע"ב] אלא בלעבור אב"ת דבר תורה. אבל לעבור אב"ת דרבנן ודאי בעי כוונה:

4ואתי שפיר דהא דשרינן התם היינו משום דמתנה שאין כוונתו לצאת י"ח כי אם בזוג א' שהוא אליבא דהילכתא כמבואר שם. אבל הכא לא מצי לאתנויי בהדיא שאינו רוצה לצאת אלא בא' מהם. דא"כ הו"ל לאידך משוי בודאי. משו"ה לא אפשר. וזה כפתור ופרח:

5עי"ל ע"פ מה שכתבתי שם בסס"י י"א בס"ד דהא דאמרינן לעבור בזמנן לא בעי כוונה. היינו אליבא דמאן דאמר מצות אין צריכות כוונה. ואנן קיי"ל כמ"ד צריכות כוונה. יע"ש:

6ומ"ש הרע"ב דחכמים גזרו שמא תיפסק לו רצועה. אתי לפרושי מ"ט אסרי להניחן בשבת אי קייל דזמן תפילין הוא. ומ"מ הכא גבי הצלה לא חשו להך גזרה. ועמ"ש בס"ד שילהי פ"ק דביצה. וכמדומה שהתי"ט שם לא ירד לסוף דעת רע"ב בזה:

7משנה לחם בלח"ש והא דהקשה עוד בתי"ט (ר"ל בכח דבריו ישנה לקושיא זו. עם ששתק ממנה בתי"ט מלזכרה בפירוש. דממילא משמע ומכללא. וק"ל. שלא על הקושיא המבוארת בלשונו של תי"ט נתכוונתי. ולשוני יורה כחץ יגיד. ויעיד כוונתי הרצויה. למבין גלויה.

8משנה לחם שם ס"פ יע"ש. נ"ב (ואף למאי דסא"ד דהתי"ט. דבמסקנא לכ"ע שבת לאו זמן תפלין לק"מ. דאין צורך לומר דלפ"ז פליגי בדר"ש. אלא דכ"ע ס"ל יש מקום לשני זוגות. ואפ"ה לת"ק לא שרי אלא זוג אחד. דבדין הוא אפילו זוג אחד לא. אלא משום דבחול אורחיה דמצוה בהכי. לא חשיב משוי. ומשום בל תוסיף ליכא. אי משום דלאו זמניה. אי משום דכוונה מיהת בעי לעבור שלא בזמנן. משא"כ בשני זוגות. דחד מנייהו ודאי משוי הוי. הכי הו"ל להרב למימר. דהוו מיתרצן פיסקי שפיר. ובלא"ה דבריו תמוהין. דלמאי צריך תרתי. דהיינו לכ"ע לאו זמן תפלין. וקמפלגי בדר"ש. הא אפילו בחדא מהנך. נמי מיתוקמא פלוגתייהו. וק"ל. איברא מיחוורתא. כדשנינן. בשיטתא דשבת זמן תפלין. דניחא טובא.