לחם שמים על משנה מגילה א:א

1מימות יהושע. כתב הרע"ב כדי לחלוק כבוד לא"י כו'. לקח זה מהרמב"ם. ועמ"ש בזה בס"ד בביאורי לטא"ח (סי' תרפ"ח):

2משנה לחם כרכין קורין. ע"ד ותעל שועת העיר השמים. קול הקריה הומה.

3משנה לחם כפרים עיין פרש"י. ומקרא מלא הוא בידינו בשמואל עד כופר הפרזי. מכלל דכפרים בכלל פרזים נינהו.

4משנה לחם כפרים הפ"א בקמ"ץ. ככתוב נלינה בכפרים. וכך אנו שונין. אע"פ שכבר נמצא גם במשקל אחר. נקוד חיר"ק. ונועדה בכפירים. אינו ברור שיהא שם מקובץ מענין זה. ולפי משקלו יהא הנפרד כפיר. ואינו במציאות. אבל משקל כפרים. אע"פ שגם הוא קשה לגזור ממנו היחיד. כי ידמה א"כ היותו כפר כולו קמוץ. בפלס חכם דבר. מ"מ יש לומר שנקבץ מהנפרד כופר הקודם. ויש לנו דוגמתו. כפרים עם נרדים. מחובר מהנפרד אשכול הכופר. וכן בקרים מן בוקר. בשמים מן בושם. אוהלים מן אוהל ואולם כפר שם הנפרד. אנו קורין הכ"ף בשו"א. והפ"א פתוח"ה. ככתוב וכפר העמוני. יהושע י"ח.

5משנה לחם בלח"ש דכשחל י"ג לבני כפרים בשבת. נ"ב (ר"ל בעת שחל כך. ולא נקיטנא לבני כפרים. לומר שזהו זמנם. אלא משום דלא שייך אלא לגבי כפרים. ובדיעבד קאמינא. כדפרישנא יאות בסיפא דלישנא. ובחנם הוקשה לשוני זה לבן אחותי. באמרו דלעולם לא יחול זמן קריאה לבני כפרים א"ל בב' וה'. והא בהדיא אמינא דבאם אירע שלא קראוה כו' שמא הותרה.

6משנה לחם ובאמת אע"פ דבלשון שמא וספק אמרתי. סברא ברורה היא. דהא צריכין שיהו פנוין בי"ד. ואם לא קראו ביום כניסה. מ"ט לא יקראו אפילו בשבת. כיון דגזרה דרבה לא שייכא בהאי גוונא. על כן אני אומר שישו בני מעי. אם ספקות שלכם כך.

7משנה לחם מקדימין ליה"כ ע"פ רע"ב שכתב והכפרים אינן בקיאין כ"כ לקרות. וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר. והוא פירש"י. ואיכא למידק. היאך יוצאין בני הכפרים ידי חובתן. ע"י אחד מבני העיר. שאינו מחויב בו עכשיו. וצ"ל כיון שבשעת הדחק יוצאין אף בני עיירות. אם מקדימין לקרות ביוהכ"נ. כמו שכתבתי בס"ד במו"ק (סתרפ"ו) דהכי ודאי מסתברא. דלא גרעי בני עיירות מבני כפרים. שהתירו להם להקדים מפני הצורך. ושמא מטעם זה בדיעבד יוצאין בכך. אף שלא לצורך. משו"ה גברא מיחזי חזי. ובר חיובא מיקרי. ומצי מפיק לאחריני. אע"ג דאיהו לא נפיק בהכי האידנא. דלא מיכוין לצאת.

8משנה לחם וכי מתכוין איהו לדידיה נמי. משמע לי דנפיק בהכי בדיעבד כדכתיבנא. ואית ליה מיהדר מיקרי בי"ד בלא ברכה. הכי חזי לן בס"ד.

9משנה לחם ואיברא הר"ן ז"ל כתב. דמשמע ליה דאחד מבני העיר אינו פוטרן לבני כפרים. משום דהו"ל שאינו מחויב בדבר. והכי איתא בהדיא בירושלמי.

10משנה לחם ואף לפ"ז יכולני ליישב פירש"י ז"ל. דהא מיהא בעונים אחריו מה שהוא אומר. סגי. דודאי לא עדיפא מהלל ובה"מ דאורייתא. דאשה. וקטן מוציאין לגדול כה"ג. כ"ש למ"מ דרבנן. ועמ"ש בס"ד במו"ק (א"ח סקפ"ט) וזה פשוט ומספיק שלא לדחות דברי רש"י. אלא שיש לעיין איזה צורך הכריחו לרש"י ז"ל. לפרש שהכפרים צריכין לאחד מבני העיר שיקראנה להם. כי לענ"ד נראה שא"צ לומר כן. ואפילו תימא שגם הם בקיאין לקרותה. מ"מ מוכרחים לבוא לעיר. כשמקדימין לקרותה שלא בזמנה. משום דקיי"ל מגלה שלא בזמנה. בעשרה. ובכפרים לא שכיחי בי עשרה טובא (דאי אית בהו עשרה בטלנים. הרי דינן כעיר גדולה) ולכן אחר שהתירו להם להקדים. נדחו ליום הכניסה. דאתו בלא"ה למיקרי בספרא. והיינו נמי. משום דאין קורין בתורה בפחות מעשרה. על כן באין לעיר ביום הכניסה לעולם. ולא משום חסרון בקיאות. וזה ברור לע"ד. באופן שאין הכרח כלל. לומר שצריכין דווקא שיקראנה להם אחד מבני העיר. אלא הן מתקבצין בעיר למנין עשרה. לפי שאינן מצויין הרבה ביחד בכפרים כאמור. ובודאי אף בני העיר מצטרפין עמהם לעשרה. דמשום פרסומי מילתא בעלמא. בעינן כנופי בי עשרה. והשתא לא מוכח מידי מהכא. אי מקרי כה"ג שאינו מחויב בדבר. ולא נחתינן להך ספיקא. דמשמע דתלמודא דידן לא ס"ל הכי. מדשתיק מנה, ושמע מנה חדא. וחדת היא במתניתין. דהכין הילכתא. שלא בזמנה ודאי צריך לאהדורי אבי עשרה. כדאיתא בגמרא. ורמיז לה רבי נמי. כדפרישנא טובא דכוותה בס"ד.

11משנה לחם מה שתפס בתי"ט על לשון הרע"ב. במ"ש כדי שיהו פנויין. דלא קאי במסקנא. לא הבינותי. כי היכן מצא כלשון הזה בגמרא. וכדי שיהיו פנויין. הכי נמי משמע. דתקנתא דכפרים היא. מפני שמספקן. וצריך א"כ שיהו פנויין. וק"ל אין להאריך.