לחם שמים על משנה אהלות ח:א

1ויריעה כו' וסדין מוקי לה ר"י בתו' שבת (כח"ב) בשל משי ומחוברים בקביעות. ר"ל אע"ג דשל משי ודאי מיטמא במת. כדאיתא התם (כז"א) דמרבי הכלך וכל מיני בגדים. עוד בפב"א (סד"א) מרבי כל ארוג. א"ה מקבלין טומאה נינהו. ואיך יחוצו. מיהא במחובר בטלו מתורת בגד. ותו לא מקבלי טומאה. דאינו מיטמא טומאת אוהלים אלא פשתן. דאוהל של פשתן לבדו הוא שמקבל טומאה במחובר. ואעפ"כ חוצץ מגזרת הכתוב. והיא גם שטת הראב"ד בפ"ה מהלכות טה"מ. אך הר"ש בפירושו במשנתנו. לא מפליג. ולא שני ליה בין הני לשל פשתן. אלא כולהו שוו בענין טומאת אוהל. דאע"ג דמקבלי טומאה. חוצצים הם בפני הטומאה. כשהם נטויים אוהלים. ואין פשתן חלוק בענין זה.

2אלא שכל היוצא ממנו. אינו מטמא טומאת אוהלים אלא הוא לבדו. לאפוקי שאר דברים היוצאים מן העץ. דבשאר מיני הצומח. אין חלוק בהם. שכל הנעשה מהם. ועשוים אוהל מקבלים טומאה. וחוצצים. משא"כ בעץ הפשתן. שכל היוצא ממנו אינו מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן. שהבגד של פשתים העשוי אוהל מתטמא הוא עצמו בטומאה שתחתיו. כמו שמביא טומאה לאדם וכלים שתחתיו. וחוצץ בפני הטומאה שאינה תחתיו. להציל מה שתחתיו מן הטומאה. אבל שאר היוצא ממנו. שהם כל כלי עץ. איך שיהיו בין פשוטין בין מקבלין. וכן מחצלת ומפץ. אין בהן טומאת אהלים. (אע"ג דודאי אית בהו דררא דטומאה (עיין להלן פט"ו מ"ז) וספ"ב דסוכה. ומ"ש שם) שאינם מקבלים טומאת אוהל לעצמם. אע"פ שמביאים. ככל הני דחשיב במתניתין. השדה התיבה והמגדל כוורת ויריעה. וסדין נמי. סתמא אינו אלא פשתן. וכדמוכח מסדין בציצית. לכן אין שטת ר"י הנ"ל נוחה בעיני. אלא סתמא כפירושו בכל מקום. ושטת הר"ש היא המחוורת. ואין לחדש דבר מעתה במשנתנו. וסדין כפשוטו. הוא בגד פשתן.

3ועדר בהמה כשאוהל פרוס עליהן. מביאין הטומאה תחתיהן. ומצילין שעל גביהן.

4ואוכלים אבל משקים בין טמאים בין טהורים ודאי לא מביאים ולא חוצצים. דאי קרושים נינהו. לא עדיפי מכפור וגליד. ואי בנתונים בכלים אפילו בכלי חרס. מאי מהניא להו טהרתם. הרי עלולים לקבל טומאה. אם לא בכלי מוקף פתיל. ואז אע"פ שהמשקין טהורין. הא אינו נעשה אוהל אלא לטמא. גם אינו מציל בלי דפנות אוהלים.

5אירוס והקיסוס כו' כל הני במחוברים איירי.