לחם שמים על משנה אהלות ח:ב

1והגהרים מין חורים. שמשם בא האור. רע"ב.

2לפי נוסחת התי"ט בגימ"ל. נראה שהיה מפרש המלה מענין גהה ונוגה. יגיה אורו. אכן לא אדע מה טיבה של הרי"ש. ויותר נ"ל שנוסחת הרע"ב היא הנהרים בנו"ן. זה עולה יפה עם באורו. גם מצינו לו חבר במקרא המנהרות. שהם דוגמת אלה ממש. וקרוין על שם האורה. הנכנסת דרך החורים. וזה מכוון.

3והסככות עתי"ט שנתקשה לו דבר זה מאד. אי לאו אוהל דאורייתא נינהו כדברי הר"ש. השתא אפילו הטומאה ידועה איה מקומה. והנזיר עבר שם. אפ"ה אינו מגלח. לפי שאינו אלא מדרבנן. כו'.

4בהא לא ידענא מאי קאמר מר. קטעי בדאורייתא ובדרבנן. עוד כתב וכן גבי כותים. דכיון שהן מדרבנן. אמאי אינן נאמנין. הא נמי קשיא כחומץ לשנים. וגם אדרבה היא הנותנת. משום דאינה אלא מדרבנן. לא מהימני עליה. כדקתני טעמא. כל דבר שחשודין בו. אין נאמנין עליו. לכן כל מ"ש והאריך בכאן. לא דק. מש"ע על התו' דנזיר שכתבו. ובמסכת נדה משמע דמהלך ע"פ כולה טמא כודאי. שלא יכול לעמוד על דבריהם. שלא ראה כן בספ"ז דנדה. והא דאיתא שם דכותי המהלך ע"פ כולה נאמן לפי שהוא טמא ודאי כו'. שהיא בשדה שנאבד בה קבר. שיש קבר ודאי שם הטומאה מדאורייתא. משא"כ באלו הטמאים משום אוהל. ואין כאן אוהל דאוריי'. עכ"ל.

5וכד ניים ושכיב אמרה בודאי. כי מאי שנא שדה שאבד בה קבר. דחשיב ליה טומאה דאורייתא טפי מקבר שנאבד תחת הסככות. והפרעות. והוא מהלך ע"פ כולן. ולעיל קאמר דאפילו בטומאה ידועה. והנזיר עבר. אינו טמא אלא מדרבנן. הרי שדבריו מבולבלים תכלית הבלבול. כמי שלא ידע ספר מעולם (שוב עיינתי בגמרא. וראיתי שנאמרו הדברים. שכותי נאמן לומר על הקבר שאבד בשדה. ותחת אילן המיסך בשוה. ומוקמינן לה במהלך ע"פ כולן. הא בהדיא היינו סככות. ואפילו לא היה נאמר בפירוש. ממילא משמע. דחדא מילתא היא לגמרי. דכיון דמהימן עלה אפילו בלא אוהל אחרינא. ומכ"ש כי איכא נמי אוהל. איברא אילו אצטריכא ליה. כדבעינן למימר בס"ד מיהו מ"ש תי"ט לא נהיר ולא צהיר. ולא חזי ליה מאי דקמיה).

6ומאי דקסבר תי"ט באלה הטמאים משום אוהל דרבנן. אין כאן אוהל דאורייתא אפילו במהלך ע"פ כולן. טעות גדולה היא בידו. דמאי מהני שאין אלה אוהל דאורייתא. כיאיתא לטומאה דאורייתא תחת אחד השיחים או האבנים. והוא הלך ע"פ כולן. דודאי האהיל על הטומאה. הרי טימא עצמו במת. משו"ה פשיטא. דמהימן בכה"ג. כמו במהלך בשדה שאבד בה קבר. מאי איכא בין האי להאי. זה פשוט מאד. אמנם מ"ש תו' דנזיר כמתמיהים על דברי עצמן. שכתבו מתחלה דאף אם יש ודאי טומאה תחת אחת מהן והלך ע"פ כולן טהור מ"ה. ומסיימי דבמסכת נדה משמע דטמא כודאי.

7נמי לק"מ. דפשיטא שפיר קאמרי מעיקרא. דכי נמי הלך ע"פ כולן. אינו טמא אלא דרבנן. דמ"ה טהור מעליא היא. דספק טומאה בר"ה רחמנא טהריה. משו"ה לדידן ודאי אין כאן טומאה של תורה. מיהת כותים לית להו הך מילתא. דספק טומאה בר"ה טהור. דהילכתא גמירי לה. איברא לדידהו נמי אע"ג דלספיקא לא חיישי. מיהו כי עבר ע"פ כולה. דהשתא ברי עבר על מקום הטומאה. אע"פ שאינו יודע מקומה. לא חשיב ספק לגבייהו. אלא ודאי נגע חשיב לדידהו. משו"ה מהימן כה"ג. זה ברור לענ"ד.

8עפי"ז דברי תו' נכונים. וא"צ לזוז מהם. עם שלא עיינתי בגמרא בעת כותבי זה. ודברי תי"ט בכאן תמוהים. לא ראיתי. כמוהם. וכ"ש שהוספתי תימה עליו. כשחזרתי לראות ולעיין בגמרא. אמרתי שישו בני מעי.