לחם שמים על משנה פרה יא:א

1אם יכולה לשתות כו' . שאין תלוי באויר. רש"י פ"ק דחולין. אבל תלוי באויר. כשר לחטאת. ואעפ"כ אסור משום גלוי. כדאיתא בירו' שהנחש משתלשל ויורד. ונראה הא דאם יכולה חולדה לשתות במונח בארץ דפסול למ"ח. היינו שמכוסה בדבר קל. כנייר וכיוצא בו. שמונח עליו ברפיון. לא צרור ולא מהודק בשפה סביב. ולא פקוק. ולא מכוסה בדבר כבד. שאין השרץ יכול להזיזו ולהגביהו. דכה"ג נראה אף לגילוי לא חיישינן.

2ומ"ש אבל מצאו כמו שהיה לא חיישינן. אע"פ שחשו לספק מים מגולים (דחמירא סכנתא) כתב תי"ט. והזיה לא קרבן הוא כו'.

3לא נהירא. דהא חשו חכמים שלא יעבור עליהם אדם. וגם אסרו לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו. כדאיתא פא"מ א"ה היכי שרו הכא להזות בהם על האדם. וחמירא סכנתא. אלא פשיטא אע"ג דכשרים להזיה. מדינא דמ"ח לא נפסלו. ומסכנתא לא מיירי תנא דמתניתין. דאפ"ה ודאי אסור להזות בהם משום סכנה. כיון דמחמרינן בה טפי. דכוותה תנן. אכלה הרדופני או שהכישה נחש מותרת משום טרפה. ואסורה משום ס"נ. כה"ג נמי אשכחן במוצא איברים חתיכות מותרות. ואמ"ר עלה מותרות משום נבלה כו' פג"ה. הכי נמי הכא. אע"ג דכשרים להזיה. ולית בה משום חשש פסול. משום ס"נ אסורין. אלא דאכתי איכא למימר דהיינו במטהר עצמו לחולין ולדבר הרשות. אבל לדבר מצוה. כגון לעשות פסחו וכיוצא בו. ואין מ"ח אחרים מצוים לו אלא אלו שנתגלו. ואין בהם ריעותא. דילמא כה"ג לאיסורא נמי אין לחוש. כיון דספק רחוק הוא. שמא י"ל בזה שומר מצוה לא ידע דבר רע.

4ועדיין צ"ע משום פירוקא לסכנתא ורז"ל החמירו מאד במים מגולים.