לחם שמים על משנה פאה ג:ה

1המוכר קלחי אילן. כתב הרע"ב שרשים ולא מכר לו הקרקע והוא לשון הר"ש ז"ל. וצריך לביאור דר"ל שלא מכר לו קרקע כראוי לצורך האילן דהיינו מלא האורה וסלו. והיינו נמי דמסיים בה הרא"ש שאין לו בקרקע אפילו כדי יניקת האילן שהיא י"ו אמה וה"ה למלא האורה דלית ליה. כיון שלא מכר לו. דהקונה אילן א' אין לו קרקע אליבא דכ"ע. אבל בודאי יש לו קרקע כנגד האילן. שאותו גוף הקרקע שכנגד השרשי' צריך שיהא קנוי לו ולא סגי בלא"ה. דאל"כ לא מיחייב בפא' כבסמוך מ"ו ודוק. וכן משמע שם בפי' הר"ש וזהו דבר שאין בו ספק דאל"ה לא קרינן ביה שדך:

2והא דאיכפל הר"ש לפרושי בה"ג. היינו כדי לאוקמי מתניתין בכל גוונא דאפי' ברצופין נותן פאה מכל א' מאחר שאין כאן קרקע שתצרפם. שאין הקרקע שביניהם שלו והרי הם מופרשים ומופסקים. משא"כ אי הוי מיירי במכר לו קרקע סביבם כשיעור אינו נותן אלא פאה א' לכל הקלחים הסמוכים אלו לאלו ומובלעים בשיעור השייך להם שכיון שהקרקע שביניהם שלו. הקרקע מצרפתם ודוק:

3ולשון הרמב"ם בספ"ג [הלכה י"ח] דמ"ע המוכר מקומות משדהו. מבואר ג"כ שמוכר גוף הקרקע וק"ל. אלא שצ"ע למה הפליג הענין שכתב המוכר וכו' לאנשים הרבה. דסתמא דמתני' משמע אפי' לאדם א'. ולפי דרכו ז"ל אין צריך לדחוק כפירוש הר"ש הנז' דבאין לו קרקע מיירי. דלדידיה איכא לאוקמי אפי' בדאית ליה קרקע. אפ"ה כל קלח עם קרקעו רשות בפ"ע הוא. ואולי לפי שפי' הר"ש נראה דחוק זהו שהצריכו לומר כן. אבל לשון קלחי אילן דייק קצת כהר"ש. ועמ"ש בס"ד פ"ו דדמאי מ"ד: