לחם שמים על משנה פאה ד:י
לחם שמים על משנה פאה · Lechem Shamayim on Mishnah Peah 4:10
Open in the reader →1איזהו לקט. צריך לדעת שאין דין לקט אלא בתבואה בלבד. ומה שכתב הר"מ ז"ל בפ"ד [ה"ב] דמ"ע, הי' קוצר או תולש, היינו נמי תולש בתבואה, ואי נמי ירק וקטניות נמי בכללא דתבואה לענין לקט, דכולהו בכלל קציר נינהו אע"פ שיש מהן דרכן ליתלש, כיון דאורחייהו בהכי היינו קצירה כדאיתא בגמרא [חולין קל"ז ע"א] דאפי' ר' יוסי דדריש ולא לקט קיטוף מודה בהני דאורחיה, מכל מקום ודאי דאין אילנות בכלל, ותלמוד ערוך הוא בפרק הזרוע (דקלא"א) שלש שבתבואה הלקט השכחה הפאה שנים שבאילן השכחה והפאה. אבל לקט באילן ליתיה חוץ מפרט בכרם לחוד זה פשוט, ולא תטעה במ"ש הר"מ או תולש בדבר שדרכו להתלש [שם. ה"ב] דר"ל כגון בצלים ודכוותייהו דבני קצירה נינהו. אבל לא פירות האילן דלאו בני קצירה הוו לגמרי, (ולכן אין להשאיל שם לקט לשכחה ופאה כדכתב הרב תי"ט לקמן פ"ח. דלא ליתי לאיחלופי ויש בזה מה שאין בזה) והוי יודע שהר"מ ז"ל (פ"א) [צ"ל פ"ב ה"ו] דמ"ע פסק דלקט קיטוף פטור כר' יוסי, וכתב הר"ן [שם. במס' חולין] שטעמו משום דשקלי וטרו אמוראי אליביה. ומ"מ לא ניחא ליה מ"ט לא פסק כוותיה בראשית הגז לענין תולש הצמר והניחו בצ"ע. והכ"מ [שם. בפ"ב ה"ו דמ"ע] טען שאין זה שיקלא וטיריא הא דקאמר תלמודא ומודה ר"י, ולאו אתלמודא דידן סמך אלא אתוספתא ע"ש, ולענ"ד נראה דשפיר קאמר הר"ן דשקלו וטרו אמוראי אליבא דר"י דאי לאו דהילכתא כוותיה מאי נ"מ דמודה, והמעיין שם בסוגיא יראה דכולה כוותיה דר"י משמע בודאי. וסתמא נמי איכא ור"י נימוקו עמו. משו"ה ודאי שפיר עבד הר"מ דפסק כוותיה. ומ"ש הרב כ"מ [שם] דלא סמך כי אם על הירו' נ"ל דאישתמיטתיה לרב ז"ל מ"ש הר"מ בפ"ד הנז' דמשמע בהדיא דאתלמודין הוא דסמך בהא. מדמפליג בין דבר שדרכו להתלש כו'. והא לא משכחת בתוספתא ובירושלמי אלא בתלמודא דילן, ואי איתא דפסק כוותיהו דוקא. לא הו"ל לפלוגי בהכי וק"ל. איברא לקושית הר"ן על הר"מ ז"ל נ"ל ברור שסמך לו הר"מ על הסוגיא דבכורות פ"ג [דף כ"ה ע"א] דמסקינן תולש חייב משום גוזז, וכך פסק הר"מ ז"ל בה' שבת [פ"ט ה"ז] ועלה סמיך דאזלה לה נמי כר"י, ודוקא בשוטף פליג ר"י דאינו בכלל גוזז, אבל תולש היינו גוזז, ודו"ק. שזה ברור בס"ד ומקום הניחו לי, עיין היטב.