לחם שמים על משנה פאה ה:ד

1וכשיחזור לביתו ישלם. אפילו רבנן לא פליגי עליה דר"א אלא בעני באותה שעה. אבל עשיר באותה שעה ד"ה ישלם. וכדתנן לקמן ריש פ"ח מאימתי כל אדם מותרין בלקט דאתיא ככ"ע. ומשמע דקודם לאותו זמן כל אדם אסורין בו וחייבין לשלם:

2אע"ג דמתנות עניים הללו אין גופן קדוש כתרומה. כמ"ש הרמב"ם בפ"א דמ"ע [ה"י] מדלא כתיב בהו נתינה דאין חיוב בדמיהן כשאין שם עניים. וא"כ אף דקרא כתיב לעני ולגר תעזוב אותם. מ"מ מנ"ל לחייב כל אדם בתשלומין כשעבר ונהנה ממתנות עניים. כיון דאפילו בבעל הבית גופיה לא כתיבה נתינה ואינו נותן דמיהם כשליקטן לעצמו כנז'. משום דאין גופן ממון עניים עד שלא באו לידם. ואינו לוקה אא"כ איבדם כמ"ש הרמב"ם כל זה בפ"א:

3ומהא נמי מוכח דלאו ממון עניים הוא מדכתב שלוקה אם איבד וכילה מתנות העניים. ש"מ דאינו מתחייב להם בדמיהן. דאי בר תשלומין הוא לישלם ומילקא לא לילקי דכל המשלם אינו לוקה. אלא שמע מינה דע"כ לאו ממון עניים הוי ואינו לוקה אלא משום דעבר אלאו דלא תכלה ודווקא בבע"ה. אבל כל אדם דלא קאי עלייהו בלאו ולא בעשה. מאין הרגלים לחייב עליהם ממון אם הפסידום:

4צריך לומר דהו"ל כמעשר וצדקה אחר שבע"ה הפרישן לעניים. דאיכא דעת אחרת מקנ' אותן כבר זכו בו עניים מדין נדר ונעשה ממונם ודווקא בדליתינהו לעניים דלא אפרשינהו אין כאן ממון עניים כלל וזוכה בהן בע"ה ממילא. וכן בדאיכא עניים ולא הפרישן שעכבן לעצמו ואכלן או איבדן והפסידן דקאי עלייהו בלאו ולקי. ולא קמשלם דלא זכו בהן עניים לשיתחייב בתשלומיהן כל כמה דלא אפרשינהו. מה שאין כן בדאפרשינהו וקיימו עניים. נעשו ממון עניים וכל אדם חייב בתשלומי דמיהן:

5אי נמי מדרבנן ועשו שאינו זוכה כזוכה בדקיימי עניים להיות כל אדם מתחייבין בדמיהן. והא דתנן בגיטין פ"ה [מ"ח] עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום. התם בזית דהפקר איירי. והא דנקט עני. משום דבדבר ההווה ורגיל מיירי. ועוד דלגבי הפקר הכל עניים נינהו.

6ואב"א נמי בזית ניקוף דשכחה ופאה. אפ"ה אתי שפיר דאינו גזל אלא מפני ד"ש. כשאינו תולשן ומפילן בידו. דקמ"ל דאפילו לעני אחר איכא איסורא משום גזל דד"ש מיהא. ואע"ג דבמשירן במקל עסקינן דלא אתי לידיה. וארבע אמות לא תקינו ליה רבנן דליקני בחצר חבירו כדאמרינן בפרקין דלעיל. מ"מ כיון דעביד בהו מעשה ניקוף. עבדו ליה רבנן תקנתא מפני ד"ש. ולא דמי לנפל לו עליה ופירש טליתו דלעיל. דלא קעביד עובדא בגוף הפאה ודוק. (ועיין בתו' פ"ק דר"ה [דף ד'] לענין בל תאחר שמסקנתם שם בכלל דברינו כמ"ש לעיל ודוק):