לחם שמים על משנה פאה ז:ה

1המדל בפ"ד [מ"ד] דשביעית תנן איזהו המדל א' או שנים ופירש הרע"ב שעוקר א' או שנים. וכן פירש במדל דפאה דלעיל פ"ג [מ"ג] וכן הוא פירוש הר"ש במשנתנו. ולא כמו שמפרש הרמב"ם ז"ל כאן שהוא הזומר כנראה מלשונו:

2ועמ"ש הרע"ב אעפ"י שיש בהם פאה כתב בתי"ט ז"ל אע"ג דדין פאה בסוף. אם הניח בתחלה ג"כ דין פאה יש לה עכ"ל. הבין ז"ל דפאה דקאמרי רש"י והרע"ב שכבר הפריש הפאה. ולא היא אלא ר"ל אף על פי שיש במה שמדל פאה הראויה להוציאה מהגפנים שעוקר בין בתחלה או בסוף. ועתה כשמדל אותם אינו מפריש מהם הפאה. דהיינו ממש כהא דתנן לעיל פ"ג [מ"ג] המדל נותן מן המשואר על מה ששייר. וא"צ להפריש על הכל כנ"ל נכון:

3ובהא אזיל ליה נמי מ"ש בתי"ט עוד אבל קשיא לטעמא דשותף אם מדל אחר שהניח פאה כבר נתבשלו וכו'. ולק"מ דלא מיירי כלל בפאה שכבר הונחה והופרשה. דאי בכה"ג שחלק העניים מופרש וניכר ליכא למימר דדין שותף להם דהשותפים שחלקו מיקרו ואחר שחלקו אין כאן שותפות ולא נקרא שותפות אלא כל זמן שלא הוברר לכל א' חלקו וזה ברור:

4ועוד אפי' לפי הבנת בתי"ט לא הקשה כלום במ"ש לשנה הבאה אין כאן שותפות לעניים בקצה זה וכו'. דמה בכך אם קצה זה או אחר הוא. לעולם חלק עניים בתוכו. והגפנים שמדל בשנה זו היו ראויים לעשות ענף ולשאת פרי לשנה הבאה וחלק העניים בהן. עכשיו נגרע מחלקן. קמ"ל דרשאי לעשות כן גם בשל עניים כמו בשלו מאחר שמתוקנין הן בכך:

5אמנם מה שהביאו לבתי"ט לכך לפי שכסבור היה דלכ"ע מדל הוא כריתת הזלזלים שהם האשכולות היתרות המכחשות הגפן כמ"ש הרמב"ם [בפירושו] משו"ה קא קשיא ליה. דאין זה ממעט במה שיגדל לשנה הבאה ואדרבה משביח הוא. אבל באמת הר"ש ז"ל דקיימינן ביה אינו סבור כן אלא כמו שאמרנו דהיינו עקירת גפני' ואילנות שלמים. שאע"פ שעושה כן להשביח האילנות הנשארים. מ"מ ממעט בחלק העניים שמובלע בהן והיה ראוי לבוא מאלו האילנות הנעקרין אם היה מניחן ליגדל. וזה הפירוש יותר נראה מפי' הר"מ ז"ל במלת מדל כאשר הראת לדעת: