לחם שמים על משנה פאה ח:ה

1משנה לחם אין פוחתין לעניים אפשר לומר ששני בעה"ב ויותר. מצטרפים להאכיל לעני כדי שבעו בגורן. ויוצאים י"ח בכך. ואם אינם גם על היחיד מוטל. ודיקא נמי מתניתין. דפתח בלשון רבים. וסיים בבא דסמיכא בלשון יחיד. ועמ"ש בס"ד.

2משנה לחם מחצי קב חטים אע"ג דהוי טפי משיעורא דמזון שתי סעודות. לפי החשבון דככר בפונדיון דלקמן מ"ז. המותר בשכר טרחו. ועוד . שאם לא תמצא ידו לטחון ולאפות. ויוכרח למכור לחנוני ולנחתום. מ"מ לא ישאר בידו יתר על מזון שתי סעודות. ובהכי משער תנא בכל הפירות.

3משנה לחם וקב שעורים או קב שעורים קתני. וכן כולהו דנקיט ואזיל או או קאמר. ונ"ל בטעמא דמילתא. משום דקב שעורים. אינו שוה להמכר. רק בכדי מזון שתי סעודות של פת חטים. שבו שיערו חכמים (לתת פת נקיה לבני אי"ו) וכן כולן שנשנו כאן קצב אחד להם. כפי שראויים להמכר בשוק בעד מזון שתי סעודות. וצ"ע מ"ט דר"ע דפליג.

4משנה לחם ושאר כל הפירות וא"ת מאי קמ"ל אבא שאול. בכל הני דנסיב תנא ברישא. נמי הכי הוא כדפרישית. וי"ל רישא שאני. דפירות שנשתבחה בהן א"י נינהו. דמיזן זייני וסעיד סעדי ומשבעי ודאי. דקרא דואכלת ושבעת עלייהו קאי. ומברכינן עלוייהו ג' ברכות. או מעין שלש. משו"ה סגי נמי לקיומי בהו קרא ואכלו בשעריך ושבעו. דאית ביה כדי שביעה. אפילו לא מזבין להו. משא"כ בשאר כל הפירות. אע"ג דכולהו מידי דזיין נינהו. מ"מ אינן נאכלין לשובע. לשבור רעבון ולסעוד הלב. שאינו אלא בפת ולחם לבב אנוש יסעד. ויהא בודאי מוכרח למכור מה שנתנו לו. ולקנות לחם בעדו. סד"א דלא יצא י"ח בהכי. דלא מיקיים קרא ואכלו בשעריך ושבעו. שהרי אינן שבעין כאן בגורן. ע"י דברים הללו. כי יצטרך להיות נודד ללחם. ולא מיקרבא הנייתא. קמ"ל. ונ"ל דהיינו דאיכא בין אבא שאול לר"מ דפליג.