לחם שמים על משנה פאה ח:ו

1משנה לחם מדה זו אמורה נ"ל שמדת חכמים כך היא קצובה לכתחלה. ממנה אין לגרוע. ועליה אין להוסיף. אע"פ שאין לה שעור למעלה. דמשו"ה תני לעיל אין פוחתין דווקא. אבל מוסיפין. אם רוצה. לא מנעוהו בהחלט. מ"מ מצוה לחלק. שאין דומה הנאת רבים. ליחיד הנהנה. שהכל לפי רוב המעשה (עמ"ש שם בעץ אבות) ואמרינן נמי כל המשגר מתנותיו לכהן אחד. מביא רעב לעולם. כי ברבות הטובה רבו אוכליה. המצפים עליה.

2משנה לחם היה מציל נ"ל נמי. אע"ג דלאו חובה ממש היא. לא תידוק מהכא. דרשות גרידא הוי. אלא אדרבה ודאי דבר ראוי הוא. מטעמא דכתיבנא לעיל. וכ"ש קרובים ואוהבים. שהן קודמין לכל אדם. ולכן יפה כחם. שזוכה להם שלא בפניהם במחצה לעולם. ואפילו יעלה למתנה מרובה. דהני ודאי עדיפי בהא. עוד נ"ל. דכה"ג לא קעבר עלה בבל תאחר. כיון דלדידהו משהי לה לגביה. ומצנע עד דאתו ושקלי. והרי הוא כגבוי. ופקדון הוא דאיתיה גביה. ולא באנו למחלוקת ר"א ורבנן דפ"ד דלעיל. במי שלקט פאה ואמר ה"ז לאיש פלוני. אם זכה לו. אם לא. דהכא ודאי שאני. דעשו שאינו זוכה כזוכה במכירי כהונה. דשמעינן בהו דעדיפא מנה. אע"ג דעדיין לא הופרשו. זכו בהן. דמתנות שלא הורמו. כהורמו דמינן.

3משנה לחם היה מציל נוטל מחצה צ"ע עד כמה יכול להשהות המ"ע ולעכבו בידו. אם אינו עובר בב"ת.

4משנה לחם עי"ד סרנ"ז ורנ"ט.