לחם שמים על משנה פסחים ז:א

1משנה לחם ונותן את כרעיו כו'. כדכתיב צלי אש ראשו על כרעיו. וגו'. כולו כאחד משמע. רש"י.

2משנה לחם ור"ע נמי כולו כאחד בעי. ועל בסמוך משמע. ואדרבה לדידיה ניחא טפי. דס"ל תוחבן בשפוד למעלה מפיו של טלה. וכי תלי ליה בתנור. יהיב רישיה לתתא. כי היכי דלהוי בית שחיטתו למטה וקדייב דמא. כמ"ש התו'. אשתכח דשפיר דייק קרא אליבא דר"ע. דודאי הכי בעי מיהוי. צלי אש ראשו על כרעיו דווקא. למעלה מהם ממש. ונכון. וכתבו התוספות דנראה לריב"א. אע"ג דמצוה לקלסו. אבל לא מיפסיל אם נחתך ממנו אבר. כדשרי לאכלו בזמן הזה. ע"ל פ"ד.

3משנה לחם לתוכו בגמרא בעי למפשט מהכא דס"ל כבולעו כך פולטו. כתבו התוספות אע"ג דמטעמא דכב"כפ. לא הוי שרי אלא בדיעבד. בעי למשרי הכא גבי פסח לכת'. אע"ג דאיכא נמי כבד. גבי פסח. לא רצו להחמיר. ואפילו למאן דאסר בכבדא עלוי בישרא ל"ק כיון דלא אסר אלא מדרבנן עכ"ד. והא אתיא כדכתיבנא בסמוך מ"י. איברא בקושטא ליכא לאתויי ראיה מהכא. משום דלא כתבו התוספות. אלא לפום מאי דס"ד. אבל למאי דמסיק תלמודא. כיון דאיכא בה"ש. מידב דייב. תו לית ביה אפילו איסורא דרבנן.