לחם שמים על משנה פסחים ח:ז

1אין עושין חבורת עבדים נשים וקטנים. פירש הרע"ב עבדים עם קטנים. והתי"ט הביא בשם הר"מ ז"ל דאפילו חבורה שכולה קטנים לחוד אין עושין. ומשמע ליה לבתי"ט דאפי' בדיעבד הפסח פסול:

2ולדידי אפילו לכתחלה קשיא לי ממשנה ו' דלעיל דכייל תנא כל הני דאין שוחטין עליהם בפני עצמן. ומדלא קתני קטנים בהדייהו. ש"מ דעל קטנים אפי' לכתחלה שפיר דמי. אף דיש לדחות וק"ל. מ"מ צ"ע פיסולא מנא ליה:

3איברא למאי דאמרינן שה לבית אבות לאו דאורייתא. (נדרים דלו"א) דמן התורה אין הקטנים צריכין להמנות על פסח אביהן שבלא מינוי אוכלין ומינויין אינו אלא מדרבנן. א"כ ודאי דהפסח פסול כשלא נמנו עליו אלא קטנים בלבד. לפי שאין מינויין מינוי מן התורה והו"ל שלא למנוייו. אלא שעדיין יש חילוק בדבר שזה אינו אלא בקטנים ממש. אבל בהגיעו לעונת נדרים הואיל והקדשן הקדש מינויין מינוי לעצמן לבדן. וכדדייק בכ"מ מלשון הר"מ שתלה הטעם במה שאינן בני דעת. והני בני דעת נינהו:

4והשתא דאתינן להכי אתי נמי שפיר דלא ליקשו מתניתין אהדדי. דבמתני' דלעיל לא כייל אלא כל הני דליכא לפלוגי בהו. משא"כ בקטנים דלא פסיקא ליה. דהאיכא קטנים דשוחטין עליהם כנז'. משו"ה לא תנינהו לעיל גבי הנך דאין שוחטין עליהן בפני עצמן דדייקינן מעיקרא:

5משנה לחם וכן מי שהבטיחוהו ע"פ רע"ב שכתב. אבל חבוש ע"י ישראל. כגון לכופו להוציא אשה פסולה. או. לשלם ממון. שוחטין עליהן אפילו בפ"ע. אם הבטיחוהו להוציאו. דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב. ולא הבנתי איך שייך טעם זה בחבשוהו להוציא אשה. דבודאי לא מפקי ליה עד דמגרש. ובדידיה תליא מילתא. ולא משום דשארית ישראל לא ידברו כזב. וכן לא שייך נמי לאוקמה בחבישה אחריתא דמייתי רש"י. מהאי טעמא. לכן נראה עיקר. דמשום ממון איירי. דבהכי שייך שפיר הבטחה. לוותר לו חובו ושעבודו. ומכאן סיוע למ"ש רמ"א בהגה דח"מ (סצ"ז סמ"ו).

6משנה לחם בלח"ש לא ידע (ובגמרא דריש פרק כ"ג (יט"א) אגב מרריה דילמא מיקרי ונגע. ובפט"י (דקא"א) דילמא אגב מררייכו פשעתו בה).