לחם שמים על משנה פסחים ח:ח

1אע"ג דרבנן גזרו אאנינות לילה. לגבי פסח לא העמידו דברי' במקום כרת. דכפי' הרע"ב. ואע"ג דאכילת פסחים לא מעכבא. מ"מ מתחלתו אינו בא אלא לאכילה:

2כפורש מן הקבר. כתב הרע"ב אבל ערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ד"ה טובל ואוכל פסחו לערב. והכי איתא בגמרא. כתבו התו' תימה לריב"א דלא מצינו בשום מקום טבילה בישראל שמל אפילו מדרבנן. עמ"ש בתי"ט ע"ז ותירוצו אינו נוח לי דמאי פסקא אע"ג דחייב אדם שלטהר עצמו ברגל. זהו כשנטמא. אבל כשלא נטמא טהרה מאי בעיא. ולא אמרו חייב אדם לטבול ברגל. וגם בל"ז תי' חלוש הוא מאד ולא אאריך בו.

3אכן לענ"ד דקדקתי ומצאתי טבילה בישראל שמל. ולא עוד גדולה מזו שמענו ל' א' לרש"י בהערל אההיא דערל מקבל הזאה. שפירושו חייב לקבל הזאה משום דפורש מן הערלה כפורש מן הקבר. ואע"ג דדחי ליה רש"י ז"ל מהך דהכא דאמרינן אבל ישראל שמל טובל ואוכל פסחו. ומשמע לרש"י דישראל לא בעי הזאה. אכתי איכא לאוקמה דישראל לא בעי הזאת שלישי ושביעי. ולעולם הזאה בעי. כמו שע"כ אתה מוכרח לפרש בלשון הנ"ל. ע"ש בח"ש לרש"ל ודו"ק. וגמירי דאין הזאה בלי טבילה. עיין בהחולץ (דמ"וב):

4אבל מלבד זה ראה מצאתי דאע"ג דנאמר דלא בעינן הזאה בישר' שמל. משום שיכול לקבל הזאה כשהוא ערל כפרש"י שם. מ"מ טבילה מיהת בעינן. כדמשמע התם דאמרינן מלו וטבלו. משמע דאכולהו ישראל קאי ולא סגי דהוו בהו טהורין נמי. אלא שכולם היו צריכין טבילה מן הערלה. וכדמוכח נמי מסידורא דנקט מלו והדר טבלו דבשלמא בעלמא גבי גר שפיר תני תנא עד שימול ויטבול. דלא סלקי ליה טבילותא מקמי דמהיל. דאכתי לאו בר חיובא הוא:

5ותו אליבא דר"ע דמרבי לערל כטמא ודאי דצריך טבילה מדאורייתא. ושמא מתני' דהכא אליבא דר"ע איתניא. ואפי' מאן דפליג עליה. דילמא ס"ל מדרבנן מיהא בעי טבילה. והכי ודאי מסתברא דלא גרע מאונן דלעיל. דאצרכוה טבילה. משום דהוה מיתסר בקדשים עד השתא. ערל נמי הא איתסר ליה עד האידנא:

6משנה לחם סה"ד האידנא. נ"ב עי"ל שכל טורח זה אינו צריך. וה"פ אם נטמא טובל. וא"צ יותר. לאפוקי גר. דבעי הזאה נמי. משום טומאה. ובישראל לא גזרינן. ויש לדעת דפסח מצרים. לימא מסייעא לדברי ב"ש. עמ"ש בס"ד בספר אם לבינה ס"פ בא. איברא פסח יהושע. ודאי מסייע להא דערל ישראל ד"ה טובל ואוכל פסחו לערב.