לחם שמים על משנה סנהדרין ט:ו
לחם שמים על משנה סנהדרין · Lechem Shamayim on Mishnah Sanhedrin 9:6
Open in the reader →1הבועל ארמית דאשכחן בר כרת הוא. ומצינו שקינא הי"ת על דבר זה יותר מעל ע"ז. שהרי בעגל לא נפקדו מישראל. כי אם שלשת אלפי איש. ובמעשה שטים בבנות מואב נפלו עשרים וארבעה אלף. עם היות בנות מואב מותרות להם דבר תורה. דבגירותן לדידן נמי משרי שריין. דדרשינן מואבי ולא מואבית. ואף בגיותן לא מצינו שנאסרו. שהרי אינן משבעה אומות. אלא מחמת שנצמדו ידיהן לבעל פעור. דהיינו נמי חיתון בבת אל נכר. ואיכא תרתי. משו"ה ודאי חמיר טובא. אע"פ שלא נתן לאזהרת מיתת ב"ד. וממעשה דזמרי ראיה מפורשת בתורה שבע"פ מסיני היא. שאל"כ עשה פנחס שלא כדין שהרגו. מאחר שלא נאסרה המדינית מעולם. ולפי הנראה מהכתוב לא חטא זמרי. בד"א רק במה שבא על המדינית בלבד. ע"כ לומר שכבר פשט בישראל אסורו של בועל ארמית. ואע"פ שנתעלמה הלכה ממשה. היינו לענין העונש בלבד. כדי שיטול פנחס שכרו. אבל ודאי ידעו שאסורה היא. לפיכך רשאי היה להרגו. אפילו אם לא היה חייב מיתה בד"ת לא יהא אלא הוראת שעה. כדרך שעשו בימי יונים. משא"כ אם לא נודע ולא נתפרסם האסור מתחלה כלל. אי אפשר לדון אדם במיתה כלל. גם מיוסף הצדיק יש הערה גדולה על חומר העברה. כי מדוע מסר עצמו בסכנה על זאת קודם שנצטוה עליה. ואין אישות לגוי. אלא שיש לומר בזה. שהיה לו דין בן נח (כמ"ש תו' בכ"מ אפילו על א"א. עם שאין זו דעתי. כמ"ש במקומו בס"ד) שאסור באשת חברו. אבל מ"מ אינם מצווים על האונס. ועמש"כ בחלון מצרי.