לחם שמים על משנה שבת יג:ז

1אע"פ שעמד הראשון והלך לו. פירש התי"ט דמיירי שהראשון יושב לו מבפנים וממלא כל חללו של פתח. והשני שיושב בצדו היינו כנגדו מבחוץ על פני חלל הפתח. נמצא אם הראשון הולך לו לחוץ מוכרח השני לפנות לו מקום ולעמוד כדי שיוכל זה לעבור דרך עליו ללכת החוץ. ואז הצבי אינו נשמר בתוך כך עד שחוזר השני וממלאהו. ונמצא שהוא צודהו. אבל בהולך לו הא' לפנים משכחת שפיר שהצבי שניצוד ע"י הראשון לא פסקה שמירתו. אע"פ שעמד הראשון. ועכשיו הוא משתמר ע"י הב'. פטור הב' שאינו עושה אלא מעשה דלת נעולה לצבי השמור כבר. שאין צריך לפותחה כדי שיוכל לברוח זוהי כוונתו:

2ובמג"א סי' שי"ו השיגו בזה וכתב עליו ותימה דאטו מי שיש לו תרנגולת בתוך ביתו ונפתחה הפתח. יהא אסור לסותמה. אלא ע"כ כיון שהוא נצוד כבר שרי. ה"נ כן דהא רש"י כתב דאין זה אלא כשומרו לצבי שהי"ל מאתמול. ונ"ל דלשון הר"ן אטעיתיה ע"ש. אבל באמת בא הר"ן לומר שאע"פ שמוסיף על שמירתו מותר. וכ"ש היכא שאינו מוסיף דמותר וס"ל להר"ן דזה לא אצטריך לאשמועינן במתני'. ומ"ש שהצבי קשור ובא א' ונעל מיירי כגון שלא ננעל הדלת עדיין משקשרו הצבי בתוכו עכ"ל:

3ונ"ל שלא כדין השיג על הרבתי"ט שדבריו כנים. ודברי במג"א תמוהים בעיני. שלדבריו כל שניצוד פעם אחת. שוב לא יהו חייבין עליו משום צידה. וזה אינו אמת שהרי בודאי כל זמן שאינו ניצוד ועומד במקום השמור דמטו ליה בחד שיחיא. חייבין עליו אפי' היה נשמר מתחלה זמן רב במקום צר. כל היכא דעביד לרבויי כשמוצא עצמו מותר. פשיטא דחייבין עליו. וזה ברור מאד. ולא ידעתי מה ראה במג"א לומר כן. ומנ"ל לחלק בין ננעל עליו פ"א או לא. דאי מחיה ועוף שברשותו דהצדן פטור. התם בדלא עבידי לרבויי ובניצודין ועומדין מיירי:

4ומ"ש דאטו מי שיש לו תרנגולת ונפתחה הפתח יהא אסור לסוגרה. אע"כ כשנצוד כבר שרי. דבריו נפלאו ממני דמה ראיה מתרנגולת דלא עבידא לרבויי. ואי במרדה הכי נמי דאסור לסוגרה משנפתחה. אע"פ שכבר היתה סגורה על התרנגולת ונשתמרה התרנגולת. מ"מ עכשיו שנפתחה ואינה ניצודה עוד כבתחלה. פשיטא דאסור ואסור לחזור ולסוגרה במרדה. מאחר שהתרנגולת ניצודה בכך:

5ולמה לא והלא בפירוש אמרו שאם מרדו חייב חטאת. והוא סותר דברי עצמו שבסוף סי' הנ"ל משמע מדבריו ג"כ דאיכ' צידה בתרנגולת אע"ג דלא עבידי לרבויי. כל שכן בחיה דעבידא לרבויי. שאע"פ שניצודה פ"א. מאחר שנפתחה הפתח ואינה משתמרת עוד. מה לי בחוץ. מה לי בפנים. כל שאינו ניצוד ושמור. ובא א' וצדו ע"י שנעל עליו ודאי חייב.

6ואי משום דאינו מכוין לצוד כי אם לשמור ביתו. בזה באנו למחלוקתו של הרשב"א והר"ן. והא לא קיי"ל כרשב"א. ומאי איריא שכבר ננעל פ"א ונפתח. אפי' בפעם ראשון שנועל עליו מותר להרשב"א כיון דמתכוין לשמירת ביתו:

7ולא ידעתי במה נסתייע מרש"י שכתב שאין זה אלא כשומר צבי שהי"ל מאתמול. דכוונת רש"י פשוטה שר"ל השמור לו מאתמול. ולא בא אלא לומר שלא ניצוד בשבת. אבל בודאי צריך שיהא ניצוד ועומד עכשיו בשעה שנועל את ביתו. דאל"כ מה מועיל שהיה ניצוד אתמול אם עתה בשבת אינו ניצוד. והוא צודו עכשיו מחדש:

8ומ"ש מהר"ן פשוט דהר"ן נייד מפירש"י משום דניחא ליה לפרושי רישא וסיפא שהוסיף על שמירתו דווקא ודוק. ומה ראיה ממנו שודאי זה פשוט דכ"ש אם אינו מוסיף על שמירתו של ראשון דפטור. אבל אין זה ענין לכאן. שהרי זה עושה מלאכה גמורה לבדו. דכשנסתלקה שמירת הראשון ונשאר הצבי בלתי ניצוד. כשבא הב' ומילאהו. מעשה חדש הוא ולא מוסיף בלבד. ואין חילוק בין היה נעול פ"א או לא. יצדקו דברי הרבתי"ט וצריכין אנו לפירושו כאן:

9למה זה דומה לנועל את ביתו. כתבו התו' וא"ת מאי אולמיה דהך מהך. ונראה לריב"א דס"ד דבא וישב בצדו ליתסר משום דמיחזי דלהוסיף שמירה בא עכ"ל:

10ר"ל דמיחזי דמכוין להוסיף שמירה הוא. משא"כ בנועל אע"ג דודאי נמי מוסיף שמירה. מ"מ הוי דבר שאינו מתכוין. דלא נעל אלא לשמור את ביתו. וקס"ד דביושב בצדו דקמכוין ליתסר. קמ"ל דאפ"ה שרי דכי היכי דלא מחייבינן ליה לנועל שיפתח את ביתו. והא ליכא למימר דשרי משום דהו"ל דבר שאינו מתכוין. דכה"ג פסיק רישא הוא. אלא ש"מ דכי נעל בהיתירא נעל. משום דכבר היה ניצוד ועומד. ה"ה למתכוין דשרי אפי' לכתחלה ודוק. כך נ"ל כוונת התו':